הכל התחיל ביום כיפור אחד, הלכתי ופיצצתי ילדה אחת מכות לאחר שהתחילה להציק לאחי.
פיצצתי אתה מכות והיא בכתה ואמרה לי : את עוד תשלמי על זה.
היא צדקה באמת שלמתי על זה . יום אחרי זה אני באה לכיתה והבנות בכיתה שדברו
איתי פשוט התלעמו ממני. אני הבנתי כבר שאני בחרם.
ממש רבתי והתעמתתי איתם אגב, כל זה קרה שנה שעברה(כיתה ו').
ממש באמצע שיעור ספרוט רבתי איתן.
במשך חודשים שלמים בכיתי. עד שבסוף אמרתי די מספיק אסור להיו עצובים יותר.
קנית אמפי3 ושמעתי שירים בקול רם. הם כל הזמן ניסו לשבור אותי. אבל הם לא הצליחו.
ובסוף שנה קרה דבר נורא שפשוט לא ידעתי מה לעשות.
גילתי ש2 "חברות" שלי צילמו אותי בלי בגדים ובלי חזייה.
לא ידעתי מה לעשות! נשברתי. אבל לא בכיתי וניסיתי להראות קור רוח.
אני לא הייתי בבצפר באותו יום. לכן הבנות בכיתה שלי. שימו לב שפתאום הן נורא דואגות לי.
וסיפרו לי.
הגשתי תלונה במשטרה כמובן נגד 2 הילדות.
ועכשיו(כיתה ז') אני משדרת יותר ביטחון עצמי ומסתובבת עם בנות אחרות לא מהכיתה. האמת שאני כר למדתי שאני יותר חשובה מהם. אני קודם ואז כולם.
אני יותר שמחה אופטימית וצוחקת הרבה יותר.
מה קרה החיים טובים.
זה מה שכל האירועים אלה נתנו לי.(חוץ מהבנות הסתומות שצילמו אותי) הם כ"כ מטומטומות ואני וזונות ואני מאחלת להם כל רע בחיים.
ממש אני לא יכולה לסלוח לה ואני גם לא אסלח עלזה בחיים גופי ברדשותי ולאף אחד אין זכות לצלם אותו.
זהו. ארוך אבל זה מה שעברתי עד כה