אמממ....עברו כ-3 חודשים מאז שעידכנו......מצטערות....אבל הנה אחרי 3 חודשים או מעלות פרק...
מקוות שתאהבו :):):)
פרק 3
חלפה לה שעה ובכריזה נשמע שוב קול הטייס אך לא הבנתי את דבריו
לאחר דברי הטייס נשמעו מחיאות כפיים, פקחתי את עיניי למשמע קולות אלו מופתעת לגלות שנחתנו
"אולי, אולי..." ג'ן והיילי ניסו להעיר אותי משנתי
"מה?" שאלתי
"הגענו ללונדון" יאללה קומי
"טוב, טוב אני קמה" הרמתי את ראשי מעל דאגי
"בוקר טוב" הוא לחש
"אופס, אני מצטערת...כלומר אתה צריך לקום...המטוס נחת" אמרתי כשראיתי את דאגי פוקח את עיניו.
ג'ן והיילי הלכו לקחת את התיקים שלהן מהמקומות שבהם הן ישבו
"אהה...אני רואה שהיפייפיה הנרדמת התעוררה" חיוך זדוני עלה על פניו
"אממ..." הסמקתי
"תודה רבה לך על עזרתך הרבה לאוליביה" אמרה היילי "טוב לקחנו את התיקים...את באה?"
"כן...ותודה לך על הכל" אמרתי
"שמחתי לעזור...היא תסתדר?"
"כן אל תדאג....אנו נדאג לה מכאן..."
"כלומר אם יש בעיה....אל תהססו לפנות אלי...אני יכול לעזור....רק תאמרו..."
""אמממ...יש משהו" ג'ן אמרה...
"ג'ן שששש....לא נעים" השתקתי את ג'ן
"לא זה בסדר אנו נסתדר" אמרתי לדאגי
"אתה מכיר את לונדון?" היילי שאלה את דאגי
"אמממ....אני חושב שכן..."דאגי גיחך
"תוכל בבקשה לעזור לנו להגיע למלון הזה" הראנו לדאגי את הפתק שעליו היה כתוב שם המלון
"אין בעיה" הוא ענה בשמחה
ירדנו מהמטוס לוקחים עימנו את מזוודותינו
"טוב נשאר לנו רק לתפוס מונית " ג'ן אמרה סורקת בעיניה את השטח מחפשת מוניות..."טוב...אני לא רואה מוניות"
"מונית?" שאל דאגי..."כן הדבר הצהוב הזה עם הגלגלים...אתה יודע מונית"
"אחרי הכל זה דיי רחוק ללכת ב..." אמרתי כשפיהוק גדול קוטע אותי "רגל..."
"טוב יאללה...ואיפה בדיוק אנו משיגות מונית..אולי בכניסה...נשאל את המודיעין..."
"לא כשאתן איתי" אמר דאגי שחיוך על פניו
"מה זאת אומרת? שאלתי סקרנית לדעת על מה הוא מדבר...
הלכנו אחריו..."וואלה" דאגי אמר
"וזה???" שאלנו
"אוטובוס...אתן יודעות רכב ענק עם גלגלים....הוא יכול להכיל יותר כ- 50 אנשים האוטובוס בנוי מ..."
קטעתי את דבריו..."אתה צוחק!!!" אמרתי פעורת פה כאשר חיוך הופיע על פני
הוא חייך בחזרה..."למה אתן מחכות...תיכנסו"
"ווי, ווי" אמרתי בהתרגשות
"ווי, ווי???" דאגי שאל
ראיתי את היילי וג'ן רצות כמו מטורפות לעבר האוטובוס בהתרגשות כמעט נופלות וחשבתי לעצמי איך זה דורש שהן יפלו...חחח
אני ודאגי התקדמנו באיטיות לעבר האוטובוס של מקפליי
"שוב...תודה רבה לך...על המטוס, האוטובוס, על הכל" הודתי לדאגי על עזרתו הרבה
"כמו שאמרתי לעונג לי הוא לעזור...תודה לך שישבת לידי ושיגעת אותי...חחח" הוא צחק
"חחח...אין על מה...אני חושבת" צחקתי
נשארנו עומדים לפני האוטובוס..."אחריך...מדאם" אמר דאגי מנסה לזייף מבטא צרפתי
"מרסי בוקו" עניתי לו גם אני מנסה לזייף מבטא צרפתי...דווקא יצא לי טוב...
עלינו לאוטובוס ושם חיכו לנו כל חברי להקת מקפליי...הייתי המומה ונרגשת כלומר ביומיים יצא לי לשבת ולדבר עם דאגי פוינטר ובנוסף לפגוש את כל מקפליי....איזה כיף!!!!!!!!
תגובות???
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שלושת המוסקטריות :)
