למרות הכל אני עוד אתגבר .

הוא התיישב לידה על המדרכה .

הייתה שתיקה ארוכה ,

הוא הביט בעיינה הכחולות וליטף את שערה הבלונדיני .

עיינה נצצו ולחייה היו היו ספוגות מדמעות .

טיפה נפלה על ראש אבל היא לא זזה ,

וכך גם הוא , ישב בדממה על המדרכה .

גשם התחיל לרדת , והיא בוכה .

הוא הוריד את חולצתו ושם עליה שלא יהיה לה קר .

" אני אוהב אותך ואני לא רוצה לאבד אותך יותר בחיים " הוא לחש באוזנה .

היא לא ענתה .

" אני מצטער , אני באמת לא התכוונתי " דמעות עמדו בעיניו .

הוא ניגב את דמעותייה .

" תבטיח לי שזה לא יקרה שוב " היא לחשה .

הוא נישק את שפתייה ואמר - " אני מבטיח "

" אני אוהבת אותך " היא ניסתה לחייך אך לא הלך .

" גמאני אותך "

הם נסחפו לנשיקה ארוכה .

הגשם הגביר עוצמתו , והם מחייכים ומתנשקים .

" בואי , שלא תיהיי חולה " הוא חייך ודמעה ירדה מעינו .

הם הלכו מחובקים לאורך השביל והיא צובטת את עצמה ,

לבדוק עם כל זה אמיתי .

אני לא יודעת אם אני אוהבת אותו ,

אבל כל יום שאני רואה אותו -

אני כ"כ רוצה ללכת לדבר איתו ,

אבל אני כ"כ מתביישת . \;

אני לא מספיקה לחשוב עליו ,

אני לא מפסיקה לדבר עליו .

הוא כ"כ חמוד , החיוך שלו שווה מליונים .

הלוואי שיהיה משהו , הלוואי .

קטע לאהובתי ,

מורי - את החיים שלי , @

באמת את חברה אמיתית , [:

ואני כ"כ שמחה שהתקרבנו .

אני אוהבת אותך מלא מלא #

ומקווה שאהבת תמכתב - [:

בקצת אופטימיות ,