למרות הכל אני עוד אתגבר .

היא הלכה בכביש השקט ,

אף מכונית לא נסעה ,

איש אינו עבר בדרך .

היה חשוך , וקר .

היא לבשה שמלה שחורה עד הברכיים ,

ועל גבה היה תיק שחור ורוד קטן .

את היום הזה היא תכננה המון זמן ,

היא חיכתה לו כ"כ .

גשם החל לרדת , ואיתו הדמעות .

היא בכתה בשקט , שאפחד לא ישמע .

קולו של הבכי שלה לאט לאט החל להתחזק ואיתו הגשם .

היא הוציאה מהתיק מכשיר הקלטה והקליטה את עצמה -

" את היום הזה תכננתי מלא זמן ,

תתפלאו , רע לי .

אני יכולה להיות שחקנית ,

הרי כולכם האמנתם לחיוך האמיתי הזה .

מה לא ככה ? " היא אמרה וציחקקה .

" אני אוהבת אותך , ואתה יודע את זה .

אני רוצה אותך , ואתה יודע את זה .

אבל חבל שהרגשות שלנו לא תואמים ,

יכל להיות בנינו משהו מדהים " היא צרחה .

" למה ?! למה לא רצית אותי ? ,

למה לפחות לא ניסת ?

למה שתקת , למה ? ! " היא לחשה .

" ואתן , כן , אתן חסרות לי , כ"כ .

ונכון הכרתי בנות מדהימות ,

אבל הן לא מחליפות שלכן ,

להן יש מקום ענק בלב שלי ,

ולכן יש מקום ענק בלב שלי . " היא יללה .

" אני שונאת להתמודד עם דברים ,

שונאת שונאת שונאת " היא גחגחה .

" ניסיתי להתמודד , ניסיתי .

באמת .

אבל אין לי כבר כוח , פשוט אין לי .

הייתי חזקה , ואל תגידו שלא .

נכון , היו רגעים שנשברתי ,

היו המון רגעים כאלו .

אבל בשאר הזמן הראתי חוזקה , חייכתי .

והיום , אני נשברת סופית ,

ומכריזה על זה !

זהו , נגמר .

אני ישמור על כולם מלעלה , אני ישמור . " היא אמרה בכוחותייה האחרונים .

היא הכניסה את מכשיר ההקלטה לתיקה ,

והוציא במקום סכין .

היא פחדה , מאוד .

היא הרגישה דקירה ביד , ועוד אחת , ועוד אחת .

היא הכאיבה לעצמה .

היא ניסתה להגיע לעורק הראשי ,

והצליחה .

הפנסים שדלקו ברחוב התכבו ,

והיא שכבה על הכביש מדממת .

אני אוהבת אותך ,

הלוואי והייתה יודע כמה .

אני רוצה אותך , כ"כ . \;

עוד 14 יום הבטחה ..

יהיה טוב , לא ?

קרן . :(