הלכתי לחפש
מקום בו אתה לא תהיה
כי אולי כשהשמש תזרח
פתאם לא אתייאש יותר

מצאתי מעיין
קטן ואבוד בהר
הוא ניצנץ ואמר, שתי ממני
אז שתיתי
ואולי קצת נפלתי לתוכו

אבל כשמצאת אותי
ושלפת אותי מתוכו
עיני דמעו
כי כאב של מבט
הוא הכאב החזק בעולם

רציתי לחזור למעיין, הו, רציתי!
אך פתאם המעיין נעלם כאינו
נשאב לתוכו עצמו
והשאיר אותי, עם הכאב שלי
אליך, איתך
לבד.