לוט
אתה יודע יש לילות
שאני יושבת סתם
ומסתכלת על הים

בלילות הסערה הללו

ובתוך כאוס אינסופי

אי-שפיות ועייפות בלתי נפרדת

משמחה לדיכאון ולכלום

מוצאת אני את המקום

לחשוב עליך

ובריצה של האנושות

במרוצת החיים

הלא נגמרת, המפחידה

בין מודעות וחוסר מודעות

מוצאת אני את הרגע

להתרפק על ייאוש

ותן לי רק את ידך

ועוד לילה

שאעבור

כמו שנה שלמה

ושקט וחם
אפילו הים
בזמן האחרון מתרחק
לפעמים הזמן שוחק קצת את האבן
לפעמים אפילו זמן שוחק