את או אתה יקר או יקרה,

  נולדתי שחומה, קופיפה אפילו. ולאחר זמן קצר, נשר לי כל שיער וכל צבעיי השתנו. הפכתי להיות בלונדינית בהירה. וככה באתי לעולם; בצורה מסוימת, וביום אחד, גשום או לא, הכל כנהפך. ואמנם, הנה חלפו להם 16 אביבים על פניי. ואני? אינני אני יותר. ביום אחד. הכל השתנה. החיים כפי שהכרתי - הוגנים וצודקים, הפכו לרודפי חומר ותאוונתניים. ואולי רע הדבר, ואולי טוב. אינני יודעת, כי כל מצפוני הפך על פניי. הלכתי לאיבוד. הגעתי לייאוש, הגעתי לשנאה, הגעתי לאפאתיות. אכזבות רבות עברתי בדרך, אבל ערב אחד שינה לי את החיים.

 אז כשאמות, את או אתה יקר או יקרה. אנא נגנו את השיר שהלחנתי עכשיו; נגנו בבקשה את האקורד G בפריקה, ואז לחצו על רה ותעברו איתו לD7, משם במעבר חד של F לEM, חזרה לD, ואז AM וG. ככה, כמה פעמים. תמציאו מילים על כמה שכאשר אדם מת, ממשיכים הלאה למרות היגון הכואב.

אל תשכח או תשכחי, בבקשה, לנגן את "מודה אני", הגרסה של אפרת גוש. הרי כבר שעה קלה ניסיתי לנגן זאת ולא הצלחתי. הגעתי לדמעות כל פעם שהייתי צריכה לעלות בסול. אז אבקש, נגנו, או השמיעו, אכבד את מאד.

 כיצד תזכרו אותי? לא נאה במיוחד. או לפחות כך אני משתקפת מהעולם שאני חיה בו, אולי חביבה ומצחיקה, חייכנית וטובת לב. תוסיפו מילים יפות שאני יודעת לשיר ולשחק, ואם הייתי נשארת בחיים הייתי בוודאי מצליחה בזה בקריירה. תוסיפו מילים יפות שהייתי תלמידה מבריקה, תעגלו כמה פינות ותאמרו שכולם אהבו אותי, אולי תוסיפו כי תחשבו שפרחתי גם בחיי האהבה. הרי לשקר על המת - אין בזה הפסד! ואילו ארמונות ניתן לבנות על כך. ממש יצירת אמנות. אה, תוסיפו, בחיוך, היא גם היתה ציירת לא קטנה.

ואיך אני אזכור אתכם? תכתבו על הדף שזכרתי אנשים יפים שאהבו אותי. שהיו בשבילי בכל רגע, שתמכו והבינו כל מה שעל ליבי. שאהבו אותי כפי שאני ולא קיוו בלב ליבם שאשתנה. שאהיה אני!

אבל איך באמת אזכור אתכם? אומר לכם דבר אחד; כאשר אמות, כנראה לא אזכור איך הייתם. למען האמת, כנראה שלא אזכור דבר.

 אז בהלוויה שלי, בבקשה תודיעו לאנשים שתמיד אמרתי להם שאני אוהבת אותם, שאני אהבתי אותם, וחבל שהם לא צלו את ההזדמנות לומר לי זאת חזרה. אולי, ביום הקצת-גשום הזה, לא הייתי מתחרפנת על השכל, לא הייתי מאבדת כל אמת מוסר שלי ומגיעה לשפל המדרגה.

"וראיתי שלא תצמח לי מן המוות אלא טובת הנאה בלבד: אין צורך לאכול, ולא לשתות, ולא לשלם מיסים, ולא להעליב אנשים. וכיוון שלא שנה אחת בלבד שוכב אדם בקבר, אלא מאות ואלפי שנים. נמצא שרווח עצום מהמוות צפוי לו מן המוות. החיים - הפסד, והמוות - רווח. " מתוך אשכבה, חנוך לוין

היה טוב וטוב שהיה

אביגיל

נ.ב. תוסיפו גם שהייתי משוררת. למה לא