איכשהו נדמה לי כי לא משנה מה אעשה, יש היעשה טוב יותר ממני.

והרי, לחיים אין משמעות - הכל מתחיל ונגמר בזה, זו בדיוק הפילוסופיה.

להתאבד זה לוותר לחיים, להכנע להם, להיות פחות טוב מהם.

הבעיה היא, שאני מרגישה שאני פחות טובה, ויהי מה.

זה כמו רוח 

פרצים

כשאין לך מעיל

או אפילו חבר

בליל הסתיו

עולם הדימויים שרקמתי

נפל והתלכלך

בשלולית בוץ

של מעט המים

שירדו החורף

והכל התנקז

אל תוך תעלת ביוב

מים מזוהמים של רגש

וקצת דם.

- 

איך אפשר להכיל הכל?