להכניס מישהו לחיים שלך זה דבר כל-כך מורכב.
בדרך-כלל, זה קורה משום מקום. שני אנשים שבמקרה קרו להיות באותה נקודת זמן על אותו ציר. היה שם איזה קליק לא מובן, משהו כימי שאפילו כימיקאים לא יכולים לחשב - והופס, שני אנשים, ערבים לחיים זה של זה. אבל רק לכמה מאות מקרים שכאלו, ישנה ערבות אמיתית.

לפעמים זה קורה חד צדדי. או לפחות כך נראה הדבר. זה קורה בדרך-כלל כאשר ישנה אנרגיה טובה אך אף אחד מהזוג לא יודע לנסח במילים את רגשות האהבה המהירים של הקליק החדש שנוצר. לפעמים הן מורכבות מסתם חיבה, ואז עומדים על הפרק כבר רגשות ביזיון עצמי או השפלה, או לחילופין מין או רומנטיקה.

אבל לפעמים מדובר בקשר גלוי לחלוטין, בו שני הצדדים ערבים לחלוטין לעצמם ולקשר שלהם בניהם. שניהם אומרים את דעתם בלי לפחד, כי יש שם איזושהי הרגשה בלתי מוסברת שהכל נכון ושהכל בסדר. הלב תוך שעות ספורות בלבד שופך את הכל עד למקום הכואב ביותר לפני אדם זר לחלוטין. בדיעבד עולה הספק על השפלה.

אבל יש משהו, בזה או בזה. מדובר בשני עולמות שונים לחלוטין, שקרו רק בגלל ציר הזמן והנקודה הספיציפית, הכימיה הלא מוסברת והמילים שיוצאות בקלילות כזו שהופכות מסתם טקסט לבן אל תוך דיאלוג של ממש - עומק בלתי מוסבר של אנשים שונים שנכנסו לחייך בבת אחת. להכיל אותם זה מרגש, אבל בעיקר מפחיד.

זה מצחיק איך בקלות אפשר לומר מילות אהבה שכאלה לאדם זר, רק ואולי בגלל מעט חומרים שמעופפים באוויר.

אי-אפשר להסביר את זה.
בטח ובטח שאי אפשר לחשב את זה.

אולי מזל שלא פתחו בסוף מגמת כימיה.