עוד לילה.

הפעם קצת שונה. אני בכיתי ברחוב. ובכיתי, והצפתי את כל המחשבות שהדחקתי כל כך עמוק. 

ולא היתה להן משמעות.

כי איך אפשר לאהוב בן אדם כשאהבה שלך מתבססת על מה שהיה לכם? זה לחיות בעבר

ואיך אפשר לנתק קשר כל-כך עמוק, וכל-כך בקלות!

ואיך אפשר להכניס אנשים חדשים ככה, כשאתה חי כל כך מאחור

ואתה רוצה להתקדם?

אני רוצה להיות מבוגרת?

אני רוצה לחיות?

כרגע אני ממש לא רעבה

או אפילו רוצה

דיאט קולה.

לילה

ורק את, הגבוהה במעלות

רוקדת את ריקוד האשמה

מנצחת על תזמורת המחשבות האסורות

אבל דורכת

עם נעלי מסמר כבדות

על אותה אדמה שהרגע

שתלת בה פרחים