בין המיטה לזריחה

היתה מן שתיקה

כמעט מחניקה

עם תובנה

כמעט מעמיקה

זה לא היה עוד

נשיקה שחולפת

או מילה שעוטפת

בחום שכזה

ואז היא הולכת

זה היה כבר כמיהה

לדבר מה אמיתי

שיחבק רק אותי

שתמיד יעביר

את הלילה איתי

תמיד אמרו לי

"אני רוצה להיות נאהב".

עם הבדידות שעכשיו

המילים חודרות

אל מקום שדאב

כמה זה קיטש

וכמה מתוק

וכמה שהייתי רוצה להיות

חזקה

כמה זה לבד

וכמה עמוק

חודרת אותה תחושה

מחניקה;

רק החיבוק

מאמץ אל החיק

שאומר

כמה אהבה

יש אצלי בלב.

(ובינתים;)

כמה בדידות

וכמה כואב.

-

(שצף קצף)