תחושה עמומה

העין לחה

ועם אישון לילה

הגוף משתנק

כמו

כאב לא נוכח

סדק בקרח

עלים יבשים הנופלים

בדממה

שורשים עקורים

מן האדמה

שדים

עמלה אני מדי

בוקר וערב

לחפור ולקבור

לחפור ולקבור

את אותם 

הפחדים

השנאה

וההרס

שמאיימים עליי 

מלהמשיך ולחתור

הדעת יודעת שלא לוותר

והנפש כאילו כל רגע נפרמת

השכל דוחק ולא מאפשר

כל און בתוכי למשימה אני רותמת

אבל לפעמים הם זולגים

מנקיקים

בסלע אשר כה השכלתי לבנות

אותם השטנים

הדמונים

השדים

שהדיבוק כבר ייצא

שאת נפשי יעזוב