בחיי 

שמעודי

לא רציתי לפגוע

באף אחד

או אחת

בחיי

שמעודי

לא זממתי לרוע

לאף אחד

או אחת

בחיי

שמעודי

לא שיקרתי 

סתם,

שיקרתי.

אבל רק

כי האמת

כאבה מדי

בשבילכם.

זה לא נרקיסיזם.

זה רק

בדידות

ובחיי

שמעודי

לא הארכתי לכם דרך

הפכתי את הכל לקל

גם כשהתרסקתי

טבעתי

ומתּי

אפילו הקבר

כבר חפרתי

ומה לכם נותר?

להתאבל אודות דמותי?

אגב,

אני חושבת

שכבר כתבתי

קינת מותי

אל דאגה

גם בזאת

טיפלתי.

נשארה לכם

העצבות.

בחיי,

זה לא נרקיסיזם.

זה באמת

רק

בדידות.

ישנה שעה בלילה

שאם לא ישנים

הגוף יתפרק

לשלל חלקים

זה קורה בדיוק

כשהלילה נגמר

והבוקר מתחיל

אין אור, ועוד קר

אין לזה שם

רציתי לקרוא לזה דיסוננס

זה קצת כמו הרגע

שהלב מרגיש כל כך חזק

אבל פועם כל כך חלש

שאני לא רואה בעיניים

זה הפער הזה

בין האור לחושך

מי שאני 

למי שאני שונאת

החלק האוהב שלי

שלעולם לא ישנא אף אדם

ולכן תמיד ישנא

את עצמי

אין לזה שם

רציתי לקרוא לזה דיסוננס

זה הצורך הכמה

חיבוק של אוהב

שאני אוכל לקבל

לא רק לתת מהלב

הוא פועם כבר חלש

וזה איבר חיוני

הנפש נשברת

הראש ריקני

(אין לזה שם

רציתי לקרוא לזה דיסוננס)

תאהב אותי