השמש שוקעת
ועוד יום נגמר
לפני השינה
עוצמת עיניים
תחושה משונה
מתהווה בקרביים;

ברוכים הבאים לעיר הזכוכית

בה כל דבר מבהיק ונוצץ

הסתכל על בניין - אין בו שום דופי

והוא בבאותך לך משקף

הכל בה שקוף 

ממלכת הקרח

אין זכוכית חלבית,

הכל כאן פתוח

אך זכוכית כמו זכוכית

סופה להשבר

לחתוך, לשרוט, 

ליצור דימומים

וקרח כמו קרח

סופו נמיסה

ואיתו רסיסי חלומות

נדמים

אז גם כשנשרטו כתלי החומה

עם להבה צעירה מיד הם הגלידו

אבל כמה תוכל להישאר בתוֹמה

כאשר כדורי ההרס יגיעו

לבד 

נשארתי

ואין עוד טירה עשויה מזכוכית

ואין עוד רחוב מבהיק ונוצץ

ואין עוד סביבי הילה מלאכית

שתגן עליי מפני לב מתפוצץ

וכמה לבד

הרי בתוכי העולם שנשבר

ולא אוכל עוד יותר לשקר

ואין לי עוד בית; וחושך, וקר

ואיני מסוגלת למצוא לי אחר.