במיטה פרחונית

בין הסדינים

גן עדן

לכל החושים

הראש עובד

שעות נוספות

ואיני יודעת

דבר

לפעמים בלילה

החלומות הופכים 

למציאות

עם ריח הטל בשחר

איפה אני

מה האמת

אני לא

ולפעמים הכל

כמו חלום

אחד

מתחת לשמיכה הכל בערפל כמו

הליכה ארוכה של ימים במדבר

ומה אתמול ומה מחר

ואיפה 

ואיך

ומי באמת?

כשהחלומות מתערבים במציאות

באכזריות

כמעט

בין המיטה לזריחה

היתה מן שתיקה

כמעט מחניקה

עם תובנה

כמעט מעמיקה

זה לא היה עוד

נשיקה שחולפת

או מילה שעוטפת

בחום שכזה

ואז היא הולכת

זה היה כבר כמיהה

לדבר מה אמיתי

שיחבק רק אותי

שתמיד יעביר

את הלילה איתי

תמיד אמרו לי

"אני רוצה להיות נאהב".

עם הבדידות שעכשיו

המילים חודרות

אל מקום שדאב

כמה זה קיטש

וכמה מתוק

וכמה שהייתי רוצה להיות

חזקה

כמה זה לבד

וכמה עמוק

חודרת אותה תחושה

מחניקה;

רק החיבוק

מאמץ אל החיק

שאומר

כמה אהבה

יש אצלי בלב.

(ובינתים;)

כמה בדידות

וכמה כואב.

-

(שצף קצף)