לא כל הנוצץ 

זהב הוא;
אל תסתכלו 
על עיניי העגל.

זה כל-כך כואב

כשאני רואה את עצמי

משתקפת

במראת האחר

כי כשהם החולים

אני רואה את הקושי

של אהוביי

המביטים בי

כי אני לעצמי

לא חולה,

רק פוחדת.

ואין שום צורך שתראו חולשותיי.

אבל אם זו ילדה

קטנה, לא מוכרת

כואב לי בכל קרביי;

איך אוכל לעזור, להציל, להושיע

שרק לא תיפול לתהום

אבל כוחותיי לעצמי

אני נוטה להזניח

עד כדי חוסר מסוגלות

אף לנשום

אמרו לי פעם-

לחיות - הרי זה קל

אם כך הדבר

למה זה כל-כך

קשה?