אתה כמו השמלה האהובה עליי

שנכתמה

בגלל טעות מטופשת שלי;

אהבתי אותה כל כך

רציתי להראות אותה

לכולם

שיראו אותי

יפה

איתה

אבל בגלל איוולות

ופזיזות -

(תופעה לא מבוטלת אצלי)

איבדתי אותה לנצח.

לא משנה כמה פעמים

ניסיתי לכבס אותה

לפתות אותה לצאת איתי שוב

עם סוודר אחר -

הצטערתי, כי רציתי אותה 

נקייה, אמיתית

שלא אצטרך להסתיר דבר

אבל את מה שנעשה 

לא ניתן להשיב

אז היא תלויה בארון שלי

שאוכל להביט בה,

ולבכות קצת

כי הרי היא

תמיד היא אמרה 

שנהיה שוב יחד

(אה לא,

זה אתה.)

תחושה עמומה

העין לחה

ועם אישון לילה

הגוף משתנק

כמו

כאב לא נוכח

סדק בקרח

עלים יבשים הנופלים

בדממה

שורשים עקורים

מן האדמה

שדים

עמלה אני מדי

בוקר וערב

לחפור ולקבור

לחפור ולקבור

את אותם 

הפחדים

השנאה

וההרס

שמאיימים עליי 

מלהמשיך ולחתור

הדעת יודעת שלא לוותר

והנפש כאילו כל רגע נפרמת

השכל דוחק ולא מאפשר

כל און בתוכי למשימה אני רותמת

אבל לפעמים הם זולגים

מנקיקים

בסלע אשר כה השכלתי לבנות

אותם השטנים

הדמונים

השדים

שהדיבוק כבר ייצא

שאת נפשי יעזוב