אתה כמו השמלה האהובה עליי

שנכתמה

בגלל טעות מטופשת שלי;

אהבתי אותה כל כך

רציתי להראות אותה

לכולם

שיראו אותי

יפה

איתה

אבל בגלל איוולות

ופזיזות -

(תופעה לא מבוטלת אצלי)

איבדתי אותה לנצח.

לא משנה כמה פעמים

ניסיתי לכבס אותה

לפתות אותה לצאת איתי שוב

עם סוודר אחר -

הצטערתי, כי רציתי אותה 

נקייה, אמיתית

שלא אצטרך להסתיר דבר

אבל את מה שנעשה 

לא ניתן להשיב

אז היא תלויה בארון שלי

שאוכל להביט בה,

ולבכות קצת

כי הרי היא

תמיד היא אמרה 

שנהיה שוב יחד

(אה לא,

זה אתה.)

כמה בודד

זה להיות בן אדם

וכמה עצוב

כמה שתיקה

יש במילות סרק וכזב

ושלל ריקנוּת