בוקר עולה ורוח נושבת

לא לקום או לקום לא לקום או לקום

תקחי נשימה עמוקה היא אומרת

פוקחת בקושי עיניים בגימגום

ובזהו הבוקר הוא מזמין אותה 

להתעכב קצת ולחשוב באמת

על מני האופציות הניצבות בפניה

מה מאחורי וילון א', ג' או ב'

האם לצאת לרחוב היא האופציה

האם תוכל להתמודד

האם תוכל להזין את עורה מהשמש

עד כמה אפשר להתבודד

אפילו למקלחת כבר אין טעם

כי אחרי החום תמיד ישנה מפלה

הקור המחכה לה מעבר לדלת

מקפיא וכואב, מעורר חלחלה

כל פחד קטן מתקיל אותה

ליפול עמוק יותר אל הבור

החיים נהיים מחרידים בשבילה

עולמה נהפך אט-אט חור שחור

הגיע הרגע

כן זו השעה

אותה בחורה היא עומדת גאה

אל תפחדי היא צועקת לואדי

זועקת לעבר הגיא

אני חזקה

לא חוזרת אחורה

מלאת אהבה

עד בלי די

לא עוד שדים

ולא עוד פחדים

ולא עוד מעצורים

מנסים להכשיל

אני אדם חופשי

היא אומרת נרגשת

אדם שהיום

מתחיל את החיים

כשהשארת מאחורייך

שביל דמים,

עבר אפל

שלל שלדים בתוך ארון

המחשבות שבראשך...

נתת לעצמך ולו לרגע

לנשום עמוק

חזק

לצלול לתוך המים

לפקוח את העיניים

הן שורפות

אך פיכחות,

ואת

בוכה ולא נושמת

כמו נדמה הכל נסגר

אין שום סדק, 

קרן אור

מי יציל אותך עכשיו

אך גב רחב מאחוריך

אוהב תומך ומחבק

והנה כבר פקחת עיניים

ליום חדש, ליום אחר

הפעם את נשארת

בפעם הראשונה

מתמודדת עם ארבע השנים

האחרונות

בהבנה

שבוע, חודש אף חודשיים

הפסקה מהחיים

זוהי שעתך כאן

אביגיל,

להתחיל 

מההתחלה.