זה נדמה כאילו האירועים שחלפו היו רק אתמול - ועם זאת הם לא

הזמן טס ככה, פשוט, עף.

אני רוצה שהוא יזוז לפעמים. מהר מהר. שיגיע כבר - ואז דווקא הכל משתנה, אני מתחר טת.

ולא יודעת, לפעמים זה פשוט... פשוט...

איך אני אסביר את זה.

את החיים אי אפשר להסביר בתכלס, אז למה אני טורחת בכלל?

ואני רוצה כל כך הרבה דברים - אם כי ביקשתי דבר אחד במשאלת יום הולדת - ספק אם אני הכי רוצה אותו.

מיום ליום נראים הדברים שלקחתי כמובן מאליו, כאילו, שהם כבר לא שם;

לא שהם לא נכונים, אבל אני לפעמים מטילה בהם ספק.

כמה זמן?

הם חשובים לי. הכי. פשוט, הכי. The things that are worth living or dying for.

אהבה זה הסם הכי מוזר

הוא ניהיה נורא כשלוקחים אותו לבד

כן, זה פוסט ללא פואנטה.

מותר לי לפעמים, לא?