וחלום ליל קיץ שעוד רגע תם
את תקוותיי גזל ואת דמעותיי מחה
שלו פחדתי לבקש את האמת...

והנה, ביום הדין,
יצא לשמש לזרוח, להאיר את הכל
והחשיך וקדר והנה חורפי נפל על פניי
הקנוניה שרקמתי נגד עצמי פעלה
וכמו המראה, הכל חזר אליי.

ולו רק ידעתי את השקר המזוהם
מהול בדמעות ובדם
לו רק ידעתי, לו רק יכולתי
למנוע את זה...

האם זאת ארצה?
את האושר אהפוך לאשליות ריקות?
ולעולם לא אדע לו רציתי זו או זה...
אך ידעתי הכל מההתחלה.

וחלום ליל קיץ שעוד רגע תם
ורעד שתקף את שנתי
וגניבת נשמה אחת
נשמה אחת,
שלנצח אנצור...

שקיעת חצות, אהובי
שם בו הרגע שחלמתי עלייך
שעה שאת ניחוך שאפתי
הו, השקט השחור.

הרצח שנעשה לנשמתי אינו יחזור,
לולא יתכחש ויחזור בו הוא
האדון של כולי, הרצון להפסיק
לחדול מכל זה...

והפרחים הסגולים בחלון
הדממה הצועקת
השמש שהשתקפה בצל רוחי
עינייך שדמעו.

הו, השקט השחור.