אם יכולנו לדבר מהעיניים

היו הרבה פחות אי-הבנות

אולי הרבה פחות עצב.

אם יכולנו לדבר מהעיניים

מבטים היו אומרים הכל

באופן חד-משמעי.

אבל כשנעמדתי מולך

זר מוחלט

לא יכולתי לדבר

כי המילים נעתקו מפי

אבל נדמה לי

שהעיניים שלנו

דברו

בניהן.

ואולי רק נדמה לי.

...

מרגיש לי לבד יותר מתמיד.

זה הדברים האלה

שחסרה להם מילה

בשפה העברית.

הדברים הקטנטנים האלה

שגם יום שבו אתה חי

לחלוטין

הם כמו יספידו אותו

לפני השינה.

כמו שאתה שבע מאוכל שלא באמת טעים.

כמו שאתה מתעורר לאחר חוסר שעות שינה עם הטעם המגעיל בפה.

זה כמו הציפורים בלפנות הבוקר כשאתה מנסה לישון.

זה כמו שהתכנית שאתה אוהב בטלויזיה בדיוק נגמרה.

כמו הרגע שנגמרים המים החמים.

כמו הרגע שמישהו אומר הערה סרקסטית אבל אתה יודע שזו אמת.

כמו הרגע שאתה מתחבק עם מישהו שאתה אוהב ואתה מרגיש שהחיבוק לא הדדי.

זה הרגע הזה שאתה ממש רוצה לעשות משהו, אבל אתה לא מסוגל, כי רגשות האחר יושבים על הכף.