רגעים של אושר מזויף

מתגלים ברגע 

והופכים לנטל 

על הנפש

כבר שבועות,

אולי חודשים

שלא צחקת 

עד שכאבה הבטן

באמצע אירוע מושלם

כאילו מקטלוג

העולם דומם 

והכל מנוכר

ובלילות 

את מסוגלת לחשוב

רק כמה בודדה את

ורוצה שמישהו יהיה איתך

עד כאב

להפיג את הבדידות

וכמה זה כואב,

להיות בודד.

שיחה שכזאת

מוציאה כל-כך הרבה עגימות נפש

כי החברים הטובים ביותר שטחיים

ולא כי רע,

דווקא ללא שכל אין דאגות

אבל עדיין

בשביל נפש עדינה שכמותך

אובסיסיבית ואלטרואיסטית

מקווה שההזיות שלך הן לא המציאות

אז תני את היד

אפילו שהשיחה לא מצאה פתרון

לפחות נברת בנפש מספיק כדי שתוכלי להגיד

לא די לי בכך.