הידיים מתייצבות ומרפקים ננעלים.
בתחילה, הירי אקראי ולא ממוקד. כל הגוף נרתע אחורנית מעוצמה הרסנית שלאט-לאט תתחיל להציב אותי אל מול אתגרים חדשים. אולי גם הכוח שבשליטה המוחלטת, המפתיעה, על אתגרי המציאות יחזיר לי את שגרת החיים, וביחד איתה, את היכולת לעצב סדרי עולם, חיים ומוות בנקישות מתכת ופלדה.
המטח הבא קטלני:
26 חורים באיזור A (חזה וראש) - חלקם חופפים, חלקם מגרדים את הגבולות.
3 חורים באיזור C (בטן תחתונה) - שתיים מהפגיעות ייחשבו כקטלניות.
וחור אחד באיזור B (צוואר) - מוות מהיר ומעורר סלידה.
אני תולש את הדף בסיפוק ומבקש מטווח נוסף.
דמות חדשה (חסרת פנים, נטלות זהות) נפרשת מולי.
הרעש וההדף לא מונעים מכדור נוסף לנקב את ריאותיי. הכדור הבא מדויק פחות, אבל מצליח לפגוע בעורק מרכזי, עניין של כמה דקות עד לנשימה האחרונה, הקרה מכולן.
אני גומר את המחסנית באנחת רווחה.
דם מתחיל לרדת במסלול אנכי מזווית הפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
