מריר. 60% מוצק.

ארון הבגדים פתוח, מואר באור הקלוש של מנורת שולחן יחידה.

אני נרתע מעט מהסטטיות הדרוכה של ערימות חולצות ומכנסיים שממתינים בציפייה ממגנטת למילוי תפקידם - בין אם בייצוגיות מרשימה של אירוע משפחתי ובין אם בפראות בוטה של מופע רוק סוער.

ויכוח קולני בין מכנסיים מחויטות לג'ינס קרועים (מלווה בניסיונות פיוס חסרי טעם של מכנסי בד לבנים עם שרוך פרום בקצם) גורם לי לטרוק את דלתות הארון בכעס כזה עד שהידית כמעט ומתפרקת.

הם משתתקים מיד.

רק סוודר צמר ישן שנשכח בחילופי העונות משמיע יבבה חנוקה.