אוכל רחוב

בעקבות כמה בעיות רפואיות הוגדר לי באופן די ברור שעלי לשנות את המבחר הקולינארי שלי.

שלא תבינו אתי לא נכון. אני בריא.....אך איך אסביר זאת – מוגבל.

לכן עברתי לאוכל עממי יותר , מצוי יותר ונמכר בסכומים קטנים.

כן.

אוכל הרחוב שלי הוא.....אנשים..

אני אוכל התנהגות אנושית ובעיקר את המגוון התל אביבי.

זה יכול להתחיל במבט על אושיית תרבות לוגמת קפה של בוקר בשינקין.

מודעת לכל תנועה כאילו וודי אלן צעק מעבר לקיר "אקשן".

הלגימות העדינות של הקפה, קול האוויר בנשיפת צינון .

זה פוזה? אני חש/חושב.

זוג עמוסי שקיות קניה מנסים לאכול את מנות הפלאפל עמוסות הטחינה...

מבצעים בדיקות קרקעית מהירות  "שלא יטפטף על הבגדים חס ושלום".

ביס מימין וביס משמאל, כדור פלאפל נופל לרצפה...

זו דרך ארץ? אני רואה/חושב.

תחתוך לי מהשומן מבקש חייל בדוחן השוארמה,

מביט בטיפות שמן נוזלות לאורך השיפוד.

הרובה שלו משומן ומבריק. משאיר כתם על מדים ירוקים.

זה יתנקה? אני תוהה/חושב.

חסר בית מזוהם יושב מול חנות המכולת 24/7

מארגן לעצמו לחמנייה עם נקניק.

מורח אצבעות מלוכלכות בספסל ומחייך.

עד כמה זה טעים? אני מריח/חושב

בחורה בלבוש מחויט ואלגנטי מדברת בסלולארי שלה בעודה מחזיקה גביע גלידה...

לא אני אומרת לא.

זה לקלוריות? אני משער/חושב.

אני שבע....