על אהבה, רוחניות וחיפוש משמעות

 שלשום 8 בערב היתה תל אביב העיר הראשונה מבין כ-20 ערים בה יציינו את "שעת כדור הארץ" - שעה בה יתבקשו תושבי העיר לכבות את האורות, כדי להעמיק את ההכרה והמודעות להתחממות הגלובלית.

השאלה היא האם כל המאמצים האלה באמת עוזרים לנו לתקן את המצב? אני באמת מצטער לאכזב אתכם, אבל הקבלה סוברת שלא. פעולה שמתבצעת ברמה הגשמית, לא יכולה לשנות באמת את המצב.

אז מה כן ישנה אותו? בקרוב מאוד האנושות תבין, כי המקור למשבר הסביבתי אינו טבוע ביחס האדם לטבע עצמו, אלא ביחסו של האדם לטבע העליון. כלומר, לכוח הכללי שמסתתר מאחורי התופעות השונות בעולם החומר, אותו החוק שמפעיל את כל אותן התופעות, וקובע את תפקודן.

למה הכוונה? הקבלה רואה ב"טבע העליון", כוח העוטף את המציאות כולה בטוב ובאהבה, ומטרתו להביא את כל פרטי המציאות לאיזון ולהרמוניה עמו. ואכן, אם נתבונן במערכות היחסים המתקיימות בטבע, נוכל לראות כיצד האיזון וההרמוניה מתממשים בפועל. בממלכת החי, לדוגמא, נגלה יחסי דאגה וערבות הדדית.

זה רק אנחנו, בני האדם, שביחסים האגואיסטיים בינינו מפרים את האיזון בטבע הכולל - "מוציאים את העולם מדעתו" וגורמים לאיום האקולוגי להתעצם.

כשנתחיל ללמוד את החוקים המנהלים את מערכת הטבע לעומקם הרוחני, ונשאף ליישם אותם באהבה לזולת, נחוש מייד כיצד גם המצב האקולוגי משתפר פלאים.

אמת מטרידה?