על אהבה, רוחניות וחיפוש משמעות

על פי חוכמת הקבלה כל סיפורי התורה הם תיאורים מדויקים של המתרחש במציאות הרוחנית. כדי להתחבר אל הרוחניות חייב האדם לעבור תהליך החושף בפניו את שליטת החומר עליו, וללמוד כיצד להשתחרר ממנו. סיפור פסח מתאר את התהליך הזה בדיוק.

המשמעות הפנימית של פסח

בספר ה"זוהר" ,פרשת ב"העלותך",אות נ"ח כתוב:
"אמר רבי שמעון: אוי לאותו אדם שאומר, כי התורה באה לספר סיפורים בפשטות, ודברי הדיוט של עֵשָׂו, לָבָן וכדומה...אלא שכל דברי התורה הם דברים עליונים וסודות עליונים".

כל סיפורי התורה, כמו גם סיפור פסח, הינם תיאורים מדויקים של המתרחש במציאות הרוחנית ובפנימיות האדם. רק אם יחווה האדם את יציאת מצריים האישית שלו, ויחגוג את חג פסח באופן פנימי, יהיה באפשרותו להבין את המשמעות האמיתית של ההגדה של פסח.

לפי טבעו, מרגיש האדם רק את עצמו. הוא פועל ממניע אחד בלבד - לגרום לעצמו הנאה. טבע האדם נקרא בשפת הקבלה "הרצון לקבל לעצמו" או אגואיזם.
לעומתו, תכונת הכוח המנהל את העולם, הפוכה מתכונת האדם, ורצונו הוא לתת לאדם שפע, הנאה ותענוג. בשפת הקבלה הוא מכונה "כוח ההשפעה", או אלטרואיזם.
אלו הם הכוחות עליהם מדברת ההגדה של פסח, ובעצם התורה כולה.

הידמות לכוח ההשפעה, לכוח הנתינה, היא כרטיס הכניסה למציאות הרוחנית.
מדובר בשינוי פנימי באדם, מטבע אגואיסטי, לטבע אלטרואיסטי. אך לפני שיוכל לרכוש את תכונת ההשפעה, על האדם להכיר את האגואיזם שבו בכל גודלו ועוצמתו. בסיפור פסח פרעה מסמל את טבע האגואיזם באדם, ואילו משה מסמל את טבע האלטרואיזם שבאדם.

פסח, על שום מה?

רכישת תכונות ההשפעה של הכוח העליון, הינה פסיחה מעל לטבע האדם ולכן מכונה "פסח". לפני שיוצא האדם ממצריים, הוא שבוי בתוך האגו שלו, ללא שום השפעה אמיתית על חייו.

לאחר יציאת מצריים, האדם נעשה שותף מלא במלאכת הבריאה. מתוך העולם הרוחני הוא יכול ללמוד איך לנהל את חייו ואת המציאות בה הוא חי. חיבור אל הכוח העליון וקיום חג פסח באופן רוחני, פנימי, מורגש באדם כתענוג שלם ונצחי.

המסע הרוחני של פסח

האדם, שעד לפני רגע הרגיש חופשי ומאושר, מגלה לפתע שהוא עבד של הרצון ליהנות. שמעולם לא העניק מעצמו לזולתו, והרגשת הבושה ממלאת אותו. הוא מגלה שאין לו אפשרות להתחבר אל הכח העליון ולהשפיע כמוהו. לא רק שהוא עובד עבודת פרך, בתבן ובלבנים, כמו שכתוב בהגדה של פסח, לעבודתו אין תכלית או תוצאה.
כל מאמץ להתגבר על הבושה מוביל לגדילת האגואיזם. כל מה שהאדם חשב שרכש, מתמוטט. כך נבלעות הערים היפות פיתום ורעמסס אל תוך האדמה.

בעקבות זאת מתחיל האדם לשאול את עצמו מדוע זה קורה לי ומה אני צריך ללמוד כדי לצאת ממצבי?

אז, בהקבלה לסיפור פסח, מתגלים באדם שני כוחות: ה"מצרי", החושב רק על עצמו ונהנה, וה"ישראלי", השואף לחבור ישר-אל הכוח העליון, מקור ההנאה.

בחג פסח גובר ישר-אל על האגו

כאשר האדם מחליט לחזק את הישראלי שבו, במטרה לגבור על המצרי, הוא קורא לעזרה, ככתוב בתורה, בסיפור פסח: "ויאנחו בני ישראל מן העבודה, ויזעקו, ותעל שועתם אל אלקים מן העבודה". הוא פונה אל הכוח העליון ומבקש ממנו להשתחרר משליטת פרעה, האגו. כתוצאה מבקשה זו נוצר באדם "משה", הכוח הפנימי שימשה את ישראל ממצריים ויעביר אותם את ה"פסח". משה גדל בבית פרעה ויודע כיצד לגבור עליו. אך ברור לו שהוא זקוק לנס, עזרה מהכח העליון.

משה גורם לפרעה לגלות יותר ויותר התנגדות ליציאתו של עם ישראל משליטתו. פרעה מעביד את העם קשה יותר, ומקבל מכה. הוא מנסה לחזק את שליטתו בישראל, ומקבל עוד ועוד מכות. וכך, תוך מעבר דרך עשר הבחנות הכרחיות, עשרת המכות המוכרות לנו מההגדה של פסח, מתגלים שני הכוחות במלואם.
פרעה חייב לוותר על השליטה בישראל ולהכיר בכוח העליון כשליט.
עם ישראל, מצידו, צריך להגיע להכרה שללא בקשת עזרה מדויקת ומבוררת מהכוח העליון, לא יוכל להשתחרר מהאגואיזם המכביד עליו.

פסח כהזדמנות לגאולה

הגאולה מן האגואיזם דורשת הכנה מדוקדקת, אבל טומנת בחובה את המהפך הגדול ביותר שיכול אדם לעבור. חכמת הקבלה מלמדת אותנו איך להיגאל מהאגו בכל יום. מקובלים לא ממתינים לחודש ניסן כדי לחגוג את פסח. כאמור, פסח הוא מצב פנימי שחווה האדם. אך יחד עם זאת הם קבעו תאריך מיוחד, בו חוגג כל העם, מתוך כוונה לזכור את משימתו העיקרית של האדם – לפסוח מעל הטבע ולהגיע לקשר ישיר עם הכוח העליון.