ביטים רבים קרעו את הרמקולים העוצמתיים של מערכות הסטריאו במכוניות, מאז שמאיר אריאל שר בערגה על "זרעי קיץ שנישאים ברוח". בימים ההם, הסמים הקלים היו נחלתם של קיבוצניקים מגודלי שיער, מתנדבים שהגיעו מחו"ל או צעירים תמימים שנתקלו בתופעה במקרה בטיול למזרח.

אבל מאז, כאמור, מים רבים השקו את שדות הפרג הנצחיים. ומי מכם שבחר עד אתמול לטמון את ראשו בחול, כדאי שיתבונן בנתון הבא: בישראל 2008 ההערכות הרשמיות מדברות על קרוב למיליון ישראלים שמשתמשים בסמים קלים. כדי להמחיש זאת, תחשבו שאחד מכל שישה ישראלים שאתם פוגשים ברחוב, בעבודה או בסופר - מעשן סמים...

"מה נעשה, שהדור שלי עקום כזה..." (להקת "הדג-נחש")

המספרים אכן מדהימים. אבל כדי להבין שתרבות הסטלנות בישראל נמצאת בעלייה נינוחה ושלווה, לא צריך להיות חוקר מעמיק. מספיק לפתוח עיתונים...

מפכ"ל המשטרה החדש, רב ניצב דודי כהן, הכריז עם כניסתו לתפקידו, שהמשטרה תפסיק להעמיד לדין משתמשים בסמים קלים. ואילו הרשות למלחמה בסמים, הגוף הממשלתי שאמון על הנושא, ועל יעילותו נדבר בהמשך, יצאה כדרכה בקודש בהצעה לגמרי לא מעשית - לערוך בדיקות שתן בבתי הספר כדי לאתר משתמשים בסמים. 

והמשתמשים?

קרוב לוודאי שאם תנסו לזהות אותם ברחוב, לא תגלו שום סימן שיסגיר את עיסוקם בשעות הפנאי. וזו חלק מן הבעיה. אין קבוצת אוכלוסייה, מגדר ברור או מאפיין טיפוסי של מעשן סמים קלים. להיפך, לצד השירות בצה"ל, וכנראה שאפילו יותר ממנו, זו התופעה שכ-ו-ל-ם שותפים לה בחדווה.

עורכי דין, אנשי היי טק מצליחים, קצינים בצה"ל (גם בכירים), סטודנטים משכילים, אומנים, פועלים פשוטים, בעלי משפחות ורווקים. אנשים קשי-יום, חובבי טבע, תושבי ת"א, תושבי הדרום וגם תושבי ערי השרון המבוססות, יישובי הצפון המופגזים ועיירות הפיתוח. מקומו של איש לא נפקד. כולם כאחד שותפים לחגיגה, ומצרפים לשגרת יומם (הרצינית בדרך כלל), בסופו של יום או בסוף השבוע, סיגריה מגולגלת, או שתיים.

ואם תשאלו אותם על זה, הם ימתיקו חיוך ויסבירו במאור פנים ובמשפטים מלומדים ומנוסחים היטב, שלא, הם ממש לא מכורים, ומה, לא שמעתם? הרי מחקרים מוכיחים ש"זה לא מזיק". אפילו סיגריות מזיקות יותר, שלא לומר אלכוהול. ולא, הם ממש לא מעשנים סיגריות, כי הן הרי מסוכנות לבריאות..."

כשהעולם מתחיל לשעמם

אם נסקור בקצרה כיצד התפתחו האמצעים שמספקים שמחה לאנושות, ניווכח שהתחלנו בצרכים הבסיסיים ביותר, כמו: אוכל, קורת גג ומשפחה. כשגדלנו קצת, העושר החומרי הפך לפסגת השאיפות. המשכנו במסע עד שלפתע הרגשנו מה נעים ומה נפלא כשהאנשים שמקיפים אותנו מעריכים ומכבדים אותנו, או לחלופין, למדנו שזה מענג מאוד לשלוט ולהשפיע על אנשים אחרים. לאחר הכסף, הכבוד והשליטה מגיעה התשוקה לדעת ולהבין את ה-כ-ו-ל.

והופ, אנו כבר במאה ה-21. תקופה חדשה שבה כללי המשחק המערביים מאפשרים לנו להשיג את "כל מה שנרצה", בתנאי שנעבוד מספיק קשה.

יש אינספור דרכים להרוויח כסף (ועוד הרבה יותר דרכים לבזבז אותו), להיוולד להיות כוכבים, לטוס לכל פינה נידחת על פני האדמה (ועכשיו גם לירח), ואם אתם תפרנים יותר, הרי שבהקשת מספר כתובות URL על המקלדת, תוכלו לצלול אל נפלאות עולם וירטואלי בלתי מוגבל, שמציע צבעים וחוקים משלו.

ובתוך בליל האפשרויות הלכאורה בלתי מוגבל הזה, מופיעים הרגעים שבהם - פשוט משעמם.

את השעמום הזה אפשר לנסות להפיג לרגע קט, או לכמה שעות, ימים או שבועות, אבל הוא חוזר כלעומת שבא. אי אפשר להעלים אותו בעזרת האמצעים הידועים דוגמת כסף, בילויים או טיולים. אפילו אלכוהול לא תמיד מספק את הסחורה. אז מה נשאר?

במקום עשן - מתמלאים ברוח

בעין בלתי מזוינת יתקשה המתבונן להבחין שמתרחש פה משהו יוצא דופן, שלא קרה עד כה. אבל המשקפת שמספקת לנו חכמת הקבלה, מאפשרת לראות שאנו נמצאים בשיאו של תהליך מיוחד שמטרתו אחת, להביא אותנו אל השאלה - מה הטעם בחיים?

במשך התהליך המדובר משתנה רק אלמנט אחד- הרצון האגואיסטי גדל עוד ועוד, ודורש סיפוקים גדולים יותר, מיידיים יותר ועדיף ללא הקדם עבודה קשה.

אבל למרות "השם הרע" שיצא לאגואיזם, יש לזכור שההתפתחות של האגו היא זו שמאפשרת לנו לגדול מהשלב שבו אנו כמו ילדים קטנים שנהנים ממשחק בצעצועים, עד לשלב שבו אנחנו, כאנשים בוגרים וחכמים, מגלים שהצעצועים הללו כבר לא מספקים אותנו.

חכמת הקבלה מסבירה, שהדרישה שמתעוררת הפעם היא למילוי מסוג אחר. באדם המודרני מתעורר כיום צורך כזה, שהדבר היחיד שיספק אותו באמת, הוא להתעלות אל הרבדים הפנימיים ביותר שבתוכו, לגלות מי הוא באמת, ולהבין אחת ולתמיד איך נהנים מהחיים בלי שההנאה הזו תחלוף כלעומת שבאה.

אדם שכבר מחפש מילוי שכזה, לא יכול למצוא אותו בתוך שגרת החיים הרגילה. אחד ה"תחליפים" החמים בשוק, שמשפיע 'במיידי' על מערכת העצבים ומשתיק את החיפוש לזמן מה, נמצא במרחק שיחת טלפון ובמחיר ממוצע של מאה שקלים חדשים.

לא צריך לברוח

"זכה, נעשית לו תורתו סם החיים" (יומא, ע"ב).

חכמת הקבלה, שמתגלה בימים אלו לכל דורש, פותחת לאדם את מקור המילוי הנעלה ביותר, מקור החיים, "הנשמה". הנשמה שעליה מדובר בחכמת הקבלה, היא תכונה חדשה שהאדם מפתח בכוחות עצמו, באמצעות ההדרכה שנמצאת בספרי הקבלה. דווקא האדם "שרוכש את הנשמה" נשאר עם שתי רגליים איתנות על הקרקע ומחובר למציאות, והמעניין הוא, שאין לו צורך להתנתק ממנה. חייו הרגילים נמשכים, ובנוסף אליהם מתרחבים האופקים ומאפשרים לו לקלוט תופעה חדשה ומוחשית, שעד כה הייתה נסתרת - "המציאות הרוחנית". מציאות של חיים ברמת קיום גבוהה יותר, שמתחדשת ללא הרף, ומאפשרת לאדם להיטיב יותר ויותר את חייו, את חיי הסובבים אותו ואת העולם כולו. 

את ההרגשה הזו מיטיב לתאר בעל הסולם (1885-1955), המקובל שהתאים את שיטת הקבלה לדורנו, במכתב לאחד מתלמידיו:  "... אשר כל אחד ואחד מבני העולם היו מקצצים ידיהם ורגליהם שבע פעמים ביום, כדי להשיג רגע אחד בכל ימי חייהם, בטעם כזה המורגש להם".

הטעם האמיתי בחיים

לא לחינם נפתחים שערי חכמת הקבלה בתקופה הנוכחית, לאחר שננעלו למשך אלפיים שנות גלות. חכמת הקבלה - שמכונה סם החיים - משכילה לענות על השאלות הבוערות ביותר בימינו: מדוע אינני מסופק מהחיים? האם אלה כל האפשרויות שעומדות בפניי? מהי התכלית? ועוד. שאלות שהמחסור בתשובות להן, הוא הגורם המרכזי שמייצר את הצורך לברוח אל תוך "סרט" חלופי.

המציאות מוכיחה שגופים ורשויות שמנסים להילחם בשימוש בסמים באמצעות הפחדה ואכיפה, זוכים ללעג ונכשלים כישלון חרוץ פעם אחר פעם. מאידך, התנתקות מהמציאות לטובת שמחה מלאכותית היא פתרון קצר מועד, שחוזר אל האדם חזרה כבומרנג בצורת ריקנות ותלות, ומשאיר חלל ריק ובלתי מסופק.

על מנת לפתור את בעיית הסמים לא יעזרו עוד גוף ממשלתי, ועדה של "מומחים", תשדירים מאיימים ותקציבים מנופחים. עלינו לטפל בשורש הבעיה, ולא בסימפטום. הפתרון, לפי חכמת הקבלה, הוא פשוט ומספק תוצאות כמעט מיידיות:

לחשוף בפני האדם את הלימוד הקרוב ביותר אליו, לימוד שיבטיח לו הבנה של הרובד הפנימי ביותר של המציאות ושל עצמו. כשהאדם ימצא טעם ומשמעות לחייו, לא יהיה לו צורך לברוח מהם יותר אל עולמות אחרים

כנסו לבלוג האישי של רב לייטמן: "שפריץ באף – ואתה דומה לבורא!"