על אהבה, רוחניות וחיפוש משמעות

"למעלה גבוה, יש מי ששומע/ צעקה של איש קטן/ על הארץ, למטה, איש בלי נצח ששכחת/ מבקש רק עוד קצת זמן" (איש בלי נצח", 1991)

בגיל 30 עברתי סוג של התמוטטות עצבים. הייתי בן אדם שלא שאל שאלות, שחשב שהוא יודע הכול. בטוח מאוד בעצמו, בן אדם שהתחבא מאחורי היצירה, ומתוך זה התמוטטתי. ואז הגעתי לסוג של תובנה שאני לא יודע כלום, וחיפשתי תשובות כי היה לי לא טוב בחיים.

הלכתי לטיפול פסיכולוגי, ובזכותו שיפרתי מאוד את ההרגשה. זה עזר, וזה עוזר עד היום, אבל זה לא השתיק את השאלת שהתרוצצו בתוכי - מי אני? בשביל מה כל הסיפור הזה של החיים? מה התכלית? וכן הלאה.

- "יש לי חדר משלי/ ובחדר יש אור/ זה כרגע לא אני/ או אני בשחור" (חדר משלי", 1995)

ניסיתי כל מיני דברים, בודהיזם ושיטות המזרח, שוטטתי באינטרנט, ושום דבר לא תפס אותי. אחד הדברים החזקים שנחשפתי אליהם הוא קבוצת אנשים שמכורים לאוכל. אחד העקרונות שלהם הוא לעזוב, להשאיר את השליטה בידיים של כוח עליון, של אלוהים. המונח הזה הרתיע אותי מאוד. לא הבנתי אותו, וזו גם אחת הסיבות שגרמו לי לא להתמיד ולהתמסר עד הסוף, אבל לאמת יש תכונה מעצבנת כזו, שברגע שאתה פוגש אותה אתה לא יכול לברוח. אחר כך התחלתי לראות איך דווקא במקומות שיש לי התנגדות אליהם, דווקא שם יש משהו שאני צריך.

- בינתיים אני רואה דלת מאחוריה/ האור לבן והרבה חלל/ אני נכנס לשם ואם הייתי יודע/ רק דבר אחד ברור/ על כל מה שהיה קודם לא חבל ("רגע לפני", 1998) .

באחד הימים, זמן לא רב אחרי שאבא שלי נפטר, גיליתי את חוכמת הקבלה. הוא סבל מאוד, לא רק בזמן שהיה חולה, אלא הוא עבר מלחמות וחיים קשים. הדבר שהכי נחרת בזיכרוני היה שראיתי שהוא נפטר בלי שהצליח לצאת מהלופ של עצמו. בלי קשר לסיבות שהיו לו, ולכולם יש, להיות בלופ כזה שמקבע אותך באומללות, אבל בנשימה האחרונה שלו ראיתי שאני רוצה להיות שונה.

ואז נחשפתי לחוכמת הקבלה, ולא הבנתי כלום, אבל הרגשתי שמשהו בי רוצה. התחלתי לברר את העניין דרך המון סימני שאלה והתנגדויות, ולאט-לאט התחלתי להרגיש משהו מעבר לשכל, משהו בלב. עד כמה זה נותן כוח, מרגיע, משתיק את השליליות שבך, מכוון אותך לתדר טוב, מאזן.

חוויתי המון דברים חזקים, ובזכותם הגעתי לקבלה, שהיא עבורי תחנה אחרונה ומרכזית בחיים. הקבלה קופצת מעל הראש של הפסיכולוגיה כי היא מתעסקת גם בקשר שלך עם עוד אנשים. היא מזכירה לך שאתה לא לבד פה. בפסיכולוגיה האדם מתעסק בעיקר עם "האני" שלו. טוב לי, רע לי. הקבלה מראה לך  מה קורה מסביבך, והיא מציבה משימה לא פשוטה: מחשבה על האחר, על הזולת, מחשבה חדשה. זו מחשבה שמעצבנת אותי לא פעם בכך שהיא כנראה הכי נכונה. ככה זה, אנשים לא אוהבים להתמודד עם האמת. כמו שאומרים לי: "אתה שמן", ולא בא לי להתמודד עם זה. אז הקבלה אומרת לי: "אתה אגואיסט, וזה הטבע שלך, ולא רק שלך אלא של כולם", אבל בו בזמן היא מציעה לי גם שיטה ותרופה לשנות את הטבע שלי.

- "ואת מחייכת עיניים בורקות/ חיוך במעוף עננים/ מכאן זה אחרת/ אין דרך לחזור/ היינו כחולמים" ("היינו כחולמים", 2008)

השורה הזו לקוחה משיר חדש, מתקליט חדש שבדרך. בפעם הראשונה בחיים אני מרגיש שאני עושה אלבום ממטרה אחרת. לא כדי להצליח ולכבוש ולהוכיח ולהתפרנס, אלא מסיבה אחרת. במקום לבכות על הכאבים וההצלחות שלי, היום אני רוצה להעביר משהו אחר, עמוק יותר. התקליט הזה יתבסס על שיחות שלי עם הרב ד"ר מיכאל לייטמן שאנו פותחים ומבררים בהן את כל הנושאים שמעסיקים אותי כמו זוגיות, התמכרויות, חינוך, המשבר בארץ ובעולם.

אלה חומרים שיש בהם זווית חדשה לגמרי על המציאות שאנו חיים בה. השיחה הראשונה שלי עם הרב לייטמן התפרסמה עכשיו בספר חדש "נפגשים עם קבלה". זה ספר פורץ דרך ומרתק כי הוא מביא את החוויה הראשונית של אמנים, אנשי רוח ואישי ציבור שנפגשים בפעם הראשונה עם חוכמת הקבלה האותנטית

החברים של נטשה