על אהבה, רוחניות וחיפוש משמעות

הקבלה מראה לך מה קורה מסביבך

והשבוע: ארקדי דוכין

"למעלה גבוה, יש מי ששומע/ צעקה של איש קטן/ על הארץ, למטה, איש בלי נצח ששכחת/ מבקש רק עוד קצת זמן" (איש בלי נצח", 1991)

בגיל 30 עברתי סוג של התמוטטות עצבים. הייתי בן אדם שלא שאל שאלות, שחשב שהוא יודע הכול. בטוח מאוד בעצמו, בן אדם שהתחבא מאחורי היצירה, ומתוך זה התמוטטתי. ואז הגעתי לסוג של תובנה שאני לא יודע כלום, וחיפשתי תשובות כי היה לי לא טוב בחיים.

הלכתי לטיפול פסיכולוגי, ובזכותו שיפרתי מאוד את ההרגשה. זה עזר, וזה עוזר עד היום, אבל זה לא השתיק את השאלת שהתרוצצו בתוכי - מי אני? בשביל מה כל הסיפור הזה של החיים? מה התכלית? וכן הלאה.

- "יש לי חדר משלי/ ובחדר יש אור/ זה כרגע לא אני/ או אני בשחור" (חדר משלי", 1995)

ניסיתי כל מיני דברים, בודהיזם ושיטות המזרח, שוטטתי באינטרנט, ושום דבר לא תפס אותי. אחד הדברים החזקים שנחשפתי אליהם הוא קבוצת אנשים שמכורים לאוכל. אחד העקרונות שלהם הוא לעזוב, להשאיר את השליטה בידיים של כוח עליון, של אלוהים. המונח הזה הרתיע אותי מאוד. לא הבנתי אותו, וזו גם אחת הסיבות שגרמו לי לא להתמיד ולהתמסר עד הסוף, אבל לאמת יש תכונה מעצבנת כזו, שברגע שאתה פוגש אותה אתה לא יכול לברוח. אחר כך התחלתי לראות איך דווקא במקומות שיש לי התנגדות אליהם, דווקא שם יש משהו שאני צריך.

בשבוע הספר שהסתיים במוצ"ש האחרון, עברה לנגד עיניי החברה הישראלית כולה, על כל פניה, גווניה ומגדריה.

בשבוע שהסתיים לפני ימים ספורים עמדתי, יחד עם רבים מחבריי, מאחורי דוכן "קבלה לעם" למכירה, ובעיקר לחלוקה במתנה את ספרי חכמת הקבלה המקורית.

אם הייתם מבין מאות אלפי הישראלים שהגיעו השנה לשבוע הספר, לא יכולתם לפספס אותנו. עמדנו שם מחייכים, אדיבים, אוחזים בביטחון בחכמה עתיקה בת חמשת אלפים שנה שאיחדה את עם ישראל בעבר, ועודנה מוכנה לעשות זאת גם היום. ואתם באתם בהמוניכם.  

צעירים ומבוגרים, גברים ונשים, צברים ועולים חדשים, חרדים וחובשי הכיפות הסרוגות לצד חילונים מבטן ומלידה. משפחות שלמות פגשו בספרי הקבלה. ההורים מצאו ספרים שהעלו ולראשונה גם התיימרו לענות להם על השאלה הפשוטה `בשביל מה אנו חיים`, והילדים נהנו מכל הצצה באגדות ומשלים קסומים שהמשילו המקובלים. רבים פתחו את ספרי הקבלה בציפייה, הערכה ועם ברק בעיניים, והספרים האירו להם בחזרה. 

חג שבועות שמח!

 חג שבועות נקרא גם חג מתן תורה. אולם, מתן תורה אינו אומר קבלת תורה... מדוע נקרא חג שבועות בשם חג מתן תורה ולא חג קבלת תורה? מה בדיוק אנחנו חוגגים?
מהו תיקון ליל שבועות, ולמה ליל שבועות מכונה גם ליל הכלה?

חג שבועות – מה אנחנו יודעים עליו

חג שבועות – חג המסכם את ספירת העומר. זה הוא אחד החגים החשובים ביותר ביהדות, אחד משלשת הרגלים – פסח, שבועות וסוכות.

סופרים שבעה שבועות מהיום השני של פסח, וביום החמישים מגיעים לחג שבועות, המכונה גם חג מתן תורה

על מה החגיגה? למה נשארים ערים במשך ליל השבועות? ומי זו הכלה המיסתורית של ליל שבועות?

אז נתחיל מהסוף...

חג שבועות - הסיפור הקבלי

"רבי שמעון היה יושב ועוסק בתורה, בלילה שבו הכלה, שהיא מלכות, מתחברת בבעלה"

(ספר הזוהר, הקדמה)

...כך פותח מחבר ספר הזוהר את המאמר "לילא דכלא" (ליל הכלה) אותו נהוג לקרוא בליל שבועות. זה הוא רמז לכך, שאין מדובר רק בכלה, אלא ב"הכלה, שהיא מלכות".. ומלכות מתחברת בבעלה.. מהי משמעותה של המילה "מלכות", ואם הכלה היא מלכות, אז מי זה בעלה?...

  נא להכיר - הכלה והחתן של ליל שבועות

• הכלה מסמלת את כלל הנשמות
• החתן מסמל את האור העליון, אור הממלא את כל המציאות, המכונה בורא (בוא וראה)
• החברים אלה המסייעים לחיבור בין הכלה להחתן
• הלילה מסמל את החושך, כלומר מצב בו האדם עדיין אינו מרגיש את האור העליון

מלכות – כלל הנשמות, וכשהנשמות מאוחדות ברצון משותף לגילוי העולם העליון (הבורא) "כאיש אחד בלב אחד", הן מושכות את האור העליון, והן נקראות כלי (הכלה).