על אהבה, רוחניות וחיפוש משמעות

יום ירושלים - פעם ועכשיו

   יום ירושלים– יום איחוד העיר, לאחר כיבוש מזרח ירושלים במהלך מלחמת ששת הימים. ציון יום זה, גרם בעבר לכל אחד מאיתנו להתמלא בגאווה חלוצית האופיינית למקימי מדינה.

כיום אנו ממשיכים לציין את יום ירושלים, אך לאחר כמה עשורים נוספים, הגאווה החווירה לאור המצב המדיני והפנימי בו אנו שרויים. וכמובן, בירתנו, ירושלים, שהפכה להיות מוקד לפירוד ומחלוקות הולכות ומחריפות..

יום ירושלים – יום האיחוד.. האם אנחנו חוגגים רק מילים יפות? או שמחכה לנו הפתעה נעימה: האיחוד שאנחנו מכירים אמנם מתפורר, אך אולי במקומו ממתין לנו האיחוד האמיתי והנצחי?

מעולם לא יצא לי להיות גרופית של אף אחד. אולי בגלל שאני לא טיפוס שמסוגל להעריץ מישהו, אולי בגלל שמעולם לא ראיתי מישהו שבאמת ראוי להערצה, ואולי בגלל שהערצה מבחינתי היא רק למישהו שגדול ממני בהרבה, ותכלס (מבחינתי לפחות) אין הרבה כאלה.

  אבל מה שזכור לי היטב, שכשהייתי בגיל 8 לערך, אחי הזכיר בביתנו החילוני למהדרין (+שמירת כשרות וקבלת שבת בחיק המשפחה) את המילה "קבלה". שאלתי אותו: "מה זה?" והוא אמר: "זו תורת הסודות של העולם". וואו, כמה התפעלתי. הסודות של העולם... גם אני רוצה לדעת אותם. 

בעולם קיימות כ-3800 אמונות, שיטות, דתות ופילוסופיות שונות. את השיטות הללו פיתח האדם לפי טבעו וחמשת חושיו המוגבלים. בזמננו, האנושות התייאשה משיטות מוגבלות אלו ומתחילה לגלות את השיטה היחידה שיכולה להביא אותה לשלמות - חכמת הקבלה...

לעומת שאר השיטות, חכמת הקבלה מלמדת את האדם היכן הוא תחום הבחירה החופשית שלו, כיצד ובאילו כלים הוא יכול לחקור אותו ואיך הוא יכול להשתמש באותו תחום צר כדי להפוך את עצמו לחלק שפועל בצורה נכונה בתוך מערכת הטבע. לכן במובנה האמיתי והשלם, "דת" היא שיטת ההתקשרות בין הנברא לבין הבורא. מהות אותה דת היא תיקון הדרגתי של תכונת הקבלה (אגואיזם), שעימה נולד הנברא ורכישת תכונת הנתינה, תכונתו של הבורא.