הקבלה מראה לך מה קורה מסביבך

והשבוע: ארקדי דוכין

"למעלה גבוה, יש מי ששומע/ צעקה של איש קטן/ על הארץ, למטה, איש בלי נצח ששכחת/ מבקש רק עוד קצת זמן" (איש בלי נצח", 1991)

בגיל 30 עברתי סוג של התמוטטות עצבים. הייתי בן אדם שלא שאל שאלות, שחשב שהוא יודע הכול. בטוח מאוד בעצמו, בן אדם שהתחבא מאחורי היצירה, ומתוך זה התמוטטתי. ואז הגעתי לסוג של תובנה שאני לא יודע כלום, וחיפשתי תשובות כי היה לי לא טוב בחיים.

הלכתי לטיפול פסיכולוגי, ובזכותו שיפרתי מאוד את ההרגשה. זה עזר, וזה עוזר עד היום, אבל זה לא השתיק את השאלת שהתרוצצו בתוכי - מי אני? בשביל מה כל הסיפור הזה של החיים? מה התכלית? וכן הלאה.

- "יש לי חדר משלי/ ובחדר יש אור/ זה כרגע לא אני/ או אני בשחור" (חדר משלי", 1995)

ניסיתי כל מיני דברים, בודהיזם ושיטות המזרח, שוטטתי באינטרנט, ושום דבר לא תפס אותי. אחד הדברים החזקים שנחשפתי אליהם הוא קבוצת אנשים שמכורים לאוכל. אחד העקרונות שלהם הוא לעזוב, להשאיר את השליטה בידיים של כוח עליון, של אלוהים. המונח הזה הרתיע אותי מאוד. לא הבנתי אותו, וזו גם אחת הסיבות שגרמו לי לא להתמיד ולהתמסר עד הסוף, אבל לאמת יש תכונה מעצבנת כזו, שברגע שאתה פוגש אותה אתה לא יכול לברוח. אחר כך התחלתי לראות איך דווקא במקומות שיש לי התנגדות אליהם, דווקא שם יש משהו שאני צריך.

יום מעשים טובים

הלוואי והכול היה פשוט בחיים. לדעת מה טוב ומה רע, ולא כמו שזה נראה לנו - לפי האופי או החינוך שלנו או לפי מה שהחברה מכתיבה לנו, אלא "טוב ורע" אוניברסלי לכולם!

הורים שמתיימרים לדעת מה טוב לילדים שלהם, חברים שלא חושבים פעמיים להביע את דעתם מה טוב לך.. אבל מי מאיתנו באמת, עם יד על הלב, יכול להגיד שהוא יודע בוודאות מה טוב לו או למישהו אחר? מי מצא אושר ושלימות בעולם הזה? מי לא עשה טעויות בחיים? מי לא לקח החלטות שגויות שהובילו לא רק לא ל"טוב", אלא להיפך, ל"רע", לנזק.