אהבה. משוררים קיננו אודותיה. אין ספור ספרים נכתבו, סרטים והצגות תיאטרון הופקו, והכול כדי לטעום, ולו לרגע מטעמה המתוק. אהבה... איזו מילה, כמה שהיא נעימה!

לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בשנת 2004 התחתנו בישראל 39,855 זוגות. יותר מרבע ממספר זוגות המתחתנים – 11,181 זוגות, התגרשו באותה שנה. רגע, מה לא בסדר אתנו? יכול להיות שאנו לא יודעים לאהוב?

פעם הכל היה יותר פשוט, אנשים יותר פשוטים, אהבה יותר פשוטה. לא היית צריך לבדוק את כל ה"שוק", עד שתמצא את מושא אהבתך שתואם בדיוק לחלום הפנימי שלך, אלא היו עושים "שידעך". אבא ואימא היו מחליטים בשבילך עם מי להתחתן, ובכך "פותרים" את הבעיה.

היום המילה שידוך מעוררת סלידה. מי מאתנו לא ינחר בבוז נוכח גישה ארכאית כזו. מה פתאום שמישהו יחליט בשבילי עם מי להינשא? אני עצמאי/ת, אני מתקדמ/ת, אני מצליח/ה (בעיקר להישאר לבד).

בשנות האלפיים פרוש לרגליו של כל פנוי\ה מגוון אינסופי של הצעות: ברחוב, באינטרנט, בעבודה, במסיבות פנויים פנויות. רובנו בהחלט חיים בתחושה, שאנו בונים עולם טוב יותר, נאור יותר. אז מה הסיבה שמוסד הנישואין מתנפץ לרסיסים לנגד עינינו?

 הגורם שמרחיק בין בני האדם

מקובלים מסבירים, שהגורם המרחיק את האנשים זה מזה הוא תכונת ה"אגואיזם" הטבועה בנו מלידה. האגו של האדם מונע ממנו לפתח אהבה אמיתית לאחר, להיות קרוב אליו ולהרגיש אותו. יתר על כן, האגו האנושי נהנה מניצול הזולת לתועלת עצמו, ומהרגשת העליונות עליו.

התנהגות כזו לא נמצאת בשום בריה אחרת בטבע. חיות לדוגמא, לעולם אינן נהנות מלגרום נזק למישהו או משהו. הן פועלות רק מתוך אינסטינקטים של הישרדות. אם כן, האם האדם הוא "החיה" האכזרית ביותר בטבע?

האם זו אהבה?

כמעט כולנו אוהבים דגים, אבל לא באופן רומנטי - אנו בעיקר נהנים לאכול אותם. אהבה אגואיסטית דומה לאותה אהבה לדגים. אהבה אגואיסטית זו הרגשת התענוג שמפיק האדם מניצול הזולת לשם סיפוק תאוותיו.

כשאני אומר שאני חש אהבה כלפי מישהו, במילים אחרות אני אומר: "אני אוהב את מה שאני מקבל ממנו או "אני אוהב את מה שאני מרגיש כשאני איתו". בפשטות: אני אוהב את עצמי ורק את עצמי. והוא? הוא שם כדי לספק  את מאווי.

אהבה כזו, מגדירים מקובלים בשם אהבה אגואיסטית. אני אוהב את הזולת כדי שיהיה לי טוב. אני אוהב אותו משום שהוא גורם לי טוב. גם אם אני נותן לו משהו, אני עושה את זה רק בכדי לקבל תענוג מכך שאני גרמתי לו אושר. זו לא אהבה. זה אגואיזם טהור, מכל בחינה ומכל זווית.

מה קורה ברגע שהוא מפסיק לעשות לי טוב? לא נעים להודות, אבל אותה אהבה סוערת שחשתי כלפיו, כעת פוחתת. באופן פתאומי הקסם שלו "לא עושה לי את זה" יותר. עצוב, אבל אלה החיים. 

המשך כתבה לאתר: "קבלה:  אהבה"