על אהבה, רוחניות וחיפוש משמעות

"על הכול אפשר לו לאדם שיכוף את עצמו וישעבד את עצמו לקיימו, אבל על אהבה אינם מועילים שום שעבוד וכפייה שבעולם".

(יהודה אשלג)

אהבה רומנטית, אהבה לזולת, אהבה לילדים, אהבה לחיות, אהבה לחיים, אהבה למקצוע ואפילו אהבה לחפצים. כמעט בכל פעולה אנו משתוקקים לקבל אהבה. אז למה היא כל כך קשה להשגה? אהבה בשפע יש בעולם, עלינו רק להכין את המקום בלב, והיא כבר תמלא אותו בשלל צבעיה.

האם מונחת בידי האדם היכולת לקבוע האם הוא עתיד לסבול מ"ייסורים" או ליהנות מ"מתנות"?

בעולם יש אנשים מאושרים ולעומתם רבים שהם אומללים, יש עשירים ולצידם עניים, יש כאלה שהם חכמים ויש גם חכמים פחות, חלקנו יפים ואחרים מכוערים. אז מה מכתיב את גורלו של האדם, האם הכול נקבע כבר מראש? ואם כן, אז מה הפואנטה…?

המקובלים מתארים הן את מטרת הבריאה והן את הבורא כטובים ומטיבים ומרעיפים רק שפע ועונג. אבל לנגד עינינו אנו רואים רוע, אכזריות, סבל ועוני. נראה שככל שהזמן עובר, המשבר רק מחריף והסבל גובר. אם כן, מהי האמת? והאם המקובלים הם אנשים המנותקים מהמציאות?

לעורר בנו תיאבון על-פי חכמת הקבלה, מציאות החיים בעולמנו, בדרגת הקיום שבה אנו חיים במשך אלפי השנים האחרונות, הינה רעה בהכרח. אנו חייבים להתגשם בחומר, מפני שהחומר הוא זה שמעורר בנו את הרעב העצום להעפיל לדרגה הרוחנית הגבוהה ביותר הקיימת - לדרגת הבורא. בלעדי החיים בגוף הפיזי, לא היה מתעורר בנו הרצון לשאוף ולהשיג את התענוג הנצחי שממתין לנו בעולם הרוחני.

לעיתים במהלך חיינו, אנו נתקלים במכשולים, עוברים מצבים קשים וסובלים ממשברים וממחלות. אך רובנו לא מודעים לעובדה, שהמצבים הלא נעימים שאנו עוברים מתעוררים במכוון "מלמעלה", כלומר מרשת הכוחות שמשתלשלים לעולמנו מהעולם הרוחני.

הכרת הרע אותם המצבים הקשים שעוברים על כולנו, קיימים בגלל סיבה אחת בלבד - כדי לגלות לנו את הרע שטמון בנו. מדוע? כי בלי גילוי הרע, לא נוכל להרגיש את אותו הטוב שמתארים המקובלים, את האין-סוף.

על-פי חכמת הקבלה, "טוב" זוהי תכונת הבורא, אהבה, השפעה, נתינה. "רע" הוא כל מה שמנוגד לתכונת הבורא או כל מה שמפריע לאדם להשיג את תכונת הבורא. גם הטוב וגם הרע שמורגשים בחיינו, מתחוללים בעולם באופן לא מודע, מכוח התכונות וההזדמנויות שניתנו לכל אחד מאיתנו "מלמעלה", ואין לנו בכך שום חופש בחירה.

אז מה בכל זאת אפשר לעשות כדי להרגיש טוב בחיים האלה? או, כאן זה בדיוק המקום שבו נכנסת לה חכמת הקבלה. כאמור, המקובלים, שחדרו את המחסום ועברו להרגשת החיים בעולם הרוחני, מספרים לנו שכל מה שמגיע אלינו "מלמעלה" הוא תענוג טוב ואינסופי.

הכוח העליון מציב בפנינו מכשולים כדי שנתגבר עליהם, נתעלה מעליהם לעברו, ובכך הוא מגדל אותנו, עד שבסופו של דבר נגיע לדרגתו ונהיה שווים לו. אך במקום לפעול בצורה הנכונה כלפי אותם קשיים שמתגלים בחיינו, אנו רק מנסים לברוח מהם, להרוג אותם, להרוג את אותן הזדמנויות הפז להתפתחות וגדילה!

התענוג הכי גדול אדם שלומד קבלה, מזמין על עצמו כוח מיוחד שנקרא "האור המחזיר למוטב". בכך הוא מתחיל להיות מודע לתהליך שמתקיים במציאות עולמנו ומפתח רגישות לכוחות העליונים ששולחים לו את כל המצבים בחייו. הוא מבין שכל המצבים הללו הם ממש משחקים, שנועדו לפתח ולגדל אותו, בדומה לבעיות שמציבים ההורים במתכוון בפני ילדם הקטן והאהוב.

ועכשיו, במקום להיות שקוע בקשיים עצמם, האדם מתקשר בעזרתם למי ששלח לו אותם, לבורא, ובכך מפתח איתו קשר של ממש.

המקובלים מתארים את אותו הקשר כתענוג הכי גדול שקיים במציאות. אז אני שואל אתכם – עכשיו, כשאתם קצת יותר חכמים, הייתם מוותרים על הבעיות והקשיים בחיים? השיעור מבוסס על כתבי בעל הסולם - "שמעתי", מאמר נ"ז, "יקריב אותו לרצונו"

לאתר: "קבלה היום: למה החיים כל-כך קשים?             מי להיות?