פרק 9 באיחור, כרגיל.
שוב, אני מצטערת נורא על העיכובים בפרקים.
הייתה לי אתמול בגרות [או שלשום, אני כבר לא זוכרת XDDD] בתעשייה ואני הולכת לתלות את עצמי אם נכשלתי -.-"
וקיפי לא מעלה פרקים כי הוא עצלן וזונה XP
מצטערת שיצא קצר, הפרקים הבאים יהיו יותר ארוכים 3:
מהפרק הקודם
"כן". היא השיבה להם חיוך מזויף. "אני בסדר גמור". היא סימנה להם לא להביט בה והחזירה את מבטה לצלחת. היא הרימה מעט את ראשה והבחינה בביל. הוא הביט בה במבט חודר וכה חזק שנדמה היה לה שהיו אלה המבטים שלו שסנוורו מעט וצרבו בעיניה אך זו הייתה השמש מהחלון הגדול מאחורי ביל. ידיו היו משולבות ורגלו השמאלית מקופלת על הכיסא.
~*~
לוסי נאנחה ונמתחה מעט מעבר לשולחן אל קנקן החלב הקטן אך ביל עשה אותו דבר. השניים קפאו במקומם, ידה של לוסי אוחזת בידית מצידה העליון וביל אוחז בה מצידה התחתון. הם הביטו בקנקן ואז אחד בשני. עיניהם של כולם גלשו אחרי ראשיהם של ביל ולוסי. לפתע לוסי עזבה ושילבה את ידיה במבט מושפל, עדיין עומדת.
~*~
או מיי גאד"! צעקה אנה כשהבינה מה קורה. "אני לא מאמינה! אתם".. היא נעצרה כשמיכאל מיהר וכיסה את פיה בעזרת ידו.
"תסתמי". הוא לחש לה בעוד זאת מתפתלת בשקט וכולם הביטו במיכאל ואנה.
פרק 9
מוקדם יותר באותו יום...
"מיכאל". ביל קרא בשמו של מיכאל וצמצם את המרחק בעודו אוחז בצלחת גבינות ומיכאל ממלא את הצלחת שלו בסלטים וחביתות. "אתה יכול לעזור לי במשהו"? הוא שאל בנחמדות ומיכאל המשיך למזוג לעצמו סלט.
"אני יכול לנסות". הוא השיב לו בחיוך והחל ללכת כשביל מזדנב מאחוריו.
"אמ.. אתמול כשהלכתם למועדון ואני בסוף לא באתי אז הלכתי לחדר של לוסי". הוא אמר בשקט, משתדל שאיש מלבד מיכאל לא ישמע. "היא לא הרגישה כל כך טוב אז הבאתי לה כוס תה חם והיא נכוותה בלשון. איך-שהו זה הגיע לזה שאנחנו התנשקנו ו"...
*פלשבק*
לוסי העמיקה את הנשיקה והפכה את ביל על גבו, יושבת עליו ברגליים מפוסקות. היא הרימה את ראשה והתרחקה לשנייה, אפיהם התחככו ומיד המשיכה לנשקו. במהירות היא הפשיטה את ביל מחולצתו ונשיקותיו גלשו אל עצמות הבריח שלה.
"ביל.. רגע". היא אמרה באיטיות אך ביל לא עצר. "שנייה". היא הניחה את ידיה על חזהו והשפילה את מבטה. "לא כדאי שנעשה את זה, אם נהיה יחד וזה לא יסתדר זה יהרוס הכל". ביל התפלא מהעובדה שלוסי עצרה אותו אך עוד יותר מהעובדה שהייתה מסוגלת לחשוב בצלילות ברגע שכזה.
"אני מצטערת". היא קמה ממנו, לא מעזה להביט בפניו ואילו זה נותר פעור פה.
*סוף פלשבק*
עיניו של מיכאל נפתחו והוא הניח את הצלחת הלבנה בפזיזות על השולחן הראשון שמצא ומשך בידו של ביל, מוביל אותו אל מחוץ לחדר האוכל.
"תקשיב". הוא הושיב אותו על אחת הספות בלובי והתיישב לידו. "קודם כל, אל תספר על זה לקווין. מאז שלוסי עברה לגור בבית של המשפחה שלו כשהם היו קטנים הוא מאוד קנאי ומגונן כלפיה". ביל בלע את רוקו ומיכאל המשיך. "אבל היא צודקת. זה לא חכם וזה באמת יקשה עליכם להתייצב זה מול זו ביום יום אחרי דבר שכזה". הוא אמר ברצינות.
"אוח". ביל אחז במצחו ונשען לאחור באנחת עייפות. "זה כל כך מתיש". הוא כיסה את עיניו בידו.
"אם קווין יגלה יהיה לך יותר מתיש לאכול מקשית". מיכאל אמר וצחקק ואילו ביל הזיז את ראשו אליו באיטיות והרים גבה. מיכאל השתעל וגירד בעורפו.
~*~
"אוח". לוסי נאנחה וגלגלה את עיניה. היא קמה בדרמטיות מהכיסא ועזבה את חדר האוכל במהירות.
"מה הולך פה"? קווין שאל וחבט בשולחן עם אגרופו.
"אין לי מושג". טום הביט בגאורג וזה הרים את כתפיו כאובד עצות.
"זה כלום". אמר ביל ועזב גם הוא את חדר האוכל בעוד השאר נותרו שם, מביטים באנה ומיכאל ומצפים להסברים.
ברגע שביל יצא מחדר האוכל הוא הספיק לראות את שיערה של לוסי מתנפנף במעבר אל המעליות. הוא הגביר מהירותו ונכנס אל המעלית, לוסי הביטה בו ונאנחה. היא הורידה את ראשה ופנתה לצאת מן המעלית אך ביל אחז בידה ודלתות המעלית נסגרו.
הוא הביט בעיניה והחזיק עצמו מלנשק אותה. היא הסתכלה על ידו ואז על עיניו, מסמנת לו לשחרר אותה.
"סליחה". הוא עזב אותה וגירד בראשו בראש מורכן מעט. "לוסי, אני".. הוא פצה את פיו לאחר שתיקה של מספר שניות אך לוסי עצרה אותו.
"תחסוך את זה ממני. אני לא צריכה שום תירוץ להתנהגות שלך, אז תעשה לי טובה ותפסיק לשחק אותה כל כך מסכן ותמים". היא אמרה בזלזול וברגע שדלתות המעלית נפתחו היא יצאה משם במהרה.
"לוסי"! ביל צעק והלך אחריה. "בואי הנה"! הוא קרא לה אך היא המשיכה ללכת והתעלמה. היא פתחה את דלת החדר שלה והספיקה לטרוק אותה בפניו של ביל מבלי לשים לב אפילו.
"שייסה"! הוא רקע ברגליו ונשען על דלת החדר. אט אט הוא החליק מטה עד שהתיישב על הרצפה כשרגל אחת מקופלת והשנייה שרועה לצד.
"שייסה".. לוסי מלמלה בשקט ובעטה ברצפה בעדינות. היא נשענה על הדלת הלבנה והחליקה מטה עד שהתיישבה על הרצפה.
~*~
"מה זה היה"? קווין שאל את אנה ומיכאל, מדגיש כל הברה. כשידו של מיכאל עוד על פיה אל אנה, השניים נענעו בראשם, כלא מבינים מה מתרחש סביבם.
"מיכאל, אני לא אחזור על זה. מה זה היה"? הוא שאל, הפעם יותר בתקיפות.
"אני לא יודע אם".. הוא נעצר כשאנה נשכה את ידו והוא עזב את פיה. "סתומה, זה כאב". היא חייכה חיוך זדוני ומיכאל ניער את ידו, מנסה להבריח את הכאב.
"תענה לי כבר"! קווין צעק והכה באגרופו על השולחן, מקפיץ את כלי האוכל במרחק של שלושה ס"מ באוויר, מיכאל נבהל יחד עם שאר יושבי השולחן שבהו במיכאל, אך נדמה היה שהם צופים בסרט מתח שובר קופות.
"אני לא חושב שכדאי שאני אגיד את זה פה ליד כולם". הוא אמר והביט בלהקת טוקיו הוטל במבוכה.
"זה קשור לביל, זה קשור לכולנו". טום שילב את ידיו ונשען לאחור, מרגיש כה סמכותי לפתע.
"טוב".. מיכאל הרהר והביט ברצפה. הוא הרים חזרה את ראשו והחל. "אז ככה, ביל סיפר לי שהוא ולוסי התמזמזו קצת".. לפתע אנה קטעה אותו.
"נראה לי שזה היה יותר בכיוון של התחרמנו". היא חייכה בזדוניות ונשענה לאחור תוך כדי ששילבה את ידיה.
"התחרמנו, בסדר". מיכאל גלגל את עיניו. "אבל לוסי עצרה אותו ואמרה שזה לא יהיה מוסרי ו"..
"אם תשאלו אותי". אנה הניחה את ידיה על השולחן בהפגנתיות. "השניים מאוהבים אבל מפחדים להודות בזה כי זה יפגע בסיבוב הופעות וגם בגלל שהם מפחדים להיפגע אם זה לא הדדי".
"תיאוריה יפה". טום חייך אליה והיא החזירה לו קריצה.
"אם ביל פוגע בה".. קווין אגרף את ידו.
"כן כן". מיכאל זלזל. "הוא יאכל מקשית, אנחנו מכירים את האיומים שלך". מיכאל גלגל את עיניו ואילו קווין עיקם את פיו.
"ביל לא יפגע בה, הוא אוהב אותה. הוא לא הולך וסתם מתחרמן עם בנות שהוא עובד איתן ומסכן את כל זה. חוץ מזה, ביל נפגע ממש בקלות. אם צריך לדאוג למישהו, זה לו". אמר טום.
~*~
"נמאס לי מזה". ביל אמר לעצמו והפסיק לגלגל את הפלאפון שלו על הרצפה. הוא קם והכניס את הפלאפון לכיס שלו. "אני לא מתכוון להתחנן ולהתנצל. זאת היא שצריכה להתנצל, בעיה שלה".
"נמאס לי מזה". לוסי אמרה לעצמו והפסיקה לצייר צורות עם אצבעה על הרצפה. "לא רציתי לענות אותו, רק ללמד אותו לקח. אוח לוסי, את כל כך טיפשה". היא קמה מהרצפה, נעמדה מול הדלת ולקחה שלוש נשימות עמוקות. היא אחזה בידית, סובבה אותה ופתחה את הדלת באיטיות. היא התפלאה לראות ש...
שוב אין בפרק הבא, מצטערת.
אבל אני מבטיחה שנפצה אתכם :)
תחזיקו לי אצבעות למגן במת' מחר!
אני צריכה את זה ><
בהצלחה לכולם בבגרויות ובמגנים :)
לילה טוב ושוב, מצטערת על האיחור 3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבים - סיפור על טוקיו הוטל