כל כך נמאס לי להתנצל על איחורים.
אני מרגישה נורא בגלל זה גם ככה, זה כל עך מעצבן אותי!
אני שונאת לא לעמוד בזמנים.
אז הנה, פרק 10 בשעה 3:45 כשיש לי בעוד מספר שעות מגן בלשון.
למי שרוצה לדעת איך הלך המגן בהיסטוריה אז הלך חרא, תהיו בטוחים שאני נכשלת.
נמאס לי לחפור, קבלו פרק.
מהפרק הקודם
"לא כדאי שנעשה את זה, אם נהיה יחד וזה לא יסתדר זה יהרוס הכל". ביל התפלא מהעובדה שלוסי עצרה אותו אך עוד יותר מהעובדה שהייתה מסוגלת לחשוב בצלילות ברגע שכזה.
"אני מצטערת".
"אני לא חושב שכדאי שאני אגיד את זה פה ליד כולם". הוא אמר והביט בלהקת טוקיו הוטל במבוכה.
"זה קשור לביל, זה קשור לכולנו". טום שילב את ידיו ונשען לאחור, מרגיש כה סמכותי לפתע.
"טוב".. מיכאל הרהר והביט ברצפה. הוא הרים חזרה את ראשו והחל. "אז ככה, ביל סיפר לי שהוא ולוסי התמזמזו קצת".. לפתע אנה קטעה אותו.
"נראה לי שזה היה יותר בכיוון של התחרמנו". היא חייכה בזדוניות ונשענה לאחור תוך כדי ששילבה את ידיה.
"התחרמנו, בסדר". מיכאל גלגל את עיניו. "אבל לוסי עצרה אותו ואמרה שזה לא יהיה מוסרי ו"..
"אם תשאלו אותי". אנה הניחה את ידיה על השולחן בהפגנתיות. "השניים מאוהבים אבל מפחדים להודות בזה כי זה יפגע בסיבוב הופעות וגם בגלל שהם מפחדים להיפגע אם זה לא הדדי".
"נמאס לי מזה". ביל אמר לעצמו והפסיק לגלגל את הפלאפון שלו על הרצפה. הוא קם והכניס את הפלאפון לכיס שלו. "אני לא מתכוון להתחנן ולהתנצל. זאת היא שצריכה להתנצל, בעיה שלה".
"נמאס לי מזה". לוסי אמרה לעצמו והפסיקה לצייר צורות עם אצבעה על הרצפה. "לא רציתי לענות אותו, רק ללמד אותו לקח. אוח לוסי, את כל כך טיפשה". היא קמה מהרצפה, נעמדה מול הדלת ולקחה שלוש נשימות עמוקות. היא אחזה בידית, סובבה אותה ופתחה את הדלת באיטיות. היא התפלאה לראות ש...
פרק 10
היא התפלאה לראות שביל לא נמצא שם כלל אך נותר בה זיק של תקווה והיא הוציאה את ראשה מן הפתח, מציצה ומחפשת אחריו מצד לצד.
"לוסי"! נשמעה קריאה מקצה המסדרון ולוסי הביטה לשמאלה. דלת חדר המדרגות נפתחה וגאורג יצא משם בליוויה של אנה.
"כנסי לחדר". אנה אמרה בנחמדות ובחיוך קטן. היא רצה לעברה בצעדים קטנים וניסתה לדחוף אותה לחדרה אך לוסי התנגדה.
"מה את עושה"? היא שאלה תוך כדי צחקוק קטן כשנשמעו קולותיהם של קווין ומיכאל מכיוון המעליות.
"אתה מגזים בתגובה שלך"... "אני לא מגזים ולא כלום, עכשיו תפסיק עם זה"! "אני לא יכול לתת לך לעשות את זה"! "רד ממני, בסדר"?! "אולי די"?!
השניים התקדמו לכיוונה בצעדים נמרצים בעוד מיכאל מנסה לעמוד בקצב המהיר של קווין.
"לוסי א".. הוא נעצר כשהבין שאנה, מיכאל, גאורג, טום וגוסטב בוהים בו. "תעופו מפה כבר"! הוא התפרץ.
"יש לי כביסה". "אני צריך ללכת לרופא שיניים". "השעון שלי צריך לחזור מתיקון". "יש לי דייט". אמרו כולם והשתתקו כשאנה אמרה "אני צריכה ללכת לגניקולוג". היא נעצרה למבטים שלהם. "מה"?! קווין התעלם ממנה וניער מעט את ראשו.
"כנסי פנימה". הוא אמר בטון תקיף והיא עשתה כמצוותו. קווין נכנס בעקבותיה ונעל את הדלת בעוד לוסי התיישבה על מיטתה, מעט בבהלה. "תגידי, מה חשבת לעזאזל"?! הוא צעק בהנפות ידיים. "מה חשבת לעצמך, הא?! מסכנת סיבוב הופעות שלם בגללו"! קווין החל להתהלך מצד לצד בעצבים מבלי להביט בלוסי שהורידה את ראשה בבושה.
"אבל אני עצר".. –"לא! לוסי, לא! זה לא משנה אם עצרת את זה, לא היית צריכה להתחיל את זה"! איש לא נאלץ להתאמץ בכדי לשמוע את קולו של קווין ברחבי קומה 14 אך כל מי שהיה עד להתפרצותו של קווין בחדר האוכל הצמיד את אוזנו לדלת והקשיב בדריכות. רובם התפלאו מהדרך בה קווין הפגין הגנה ואחריות ואילו החלק השני ידע שיש מעט אחריות עמוק עמוק בתוך קווין.
"אתה לא מבין"! החלה גם היא לצעוק. "אף אחד לא מבין את זה! אתם חושבים שאני ילדה קטנה ואני קטנה מכם רק בשנה"! היא קמה ונעמדה מול קווין אך זה לא הניד עפעף.
"ובקרוב זה יהיה שלוש שנים, במקרה שלך איתי". הוא אמר בקור רוח ושילב את ידיו.
"אתה.. אתה".. היא מלמלה בכעס. "אתה כל כך קטנוני! להזכיר לך בני כמה אתה ואנה הייתם כשיצאתם"?! היא הישרה את מבטה אל עיניו של קווין וזה לא זז. מצידה השני של הדלת אנה השפילה מעט את ראשה כשהרגישה את מבטיהם של כולם נעוצים בה.
"אני ואנה היינו בגיל שלך כשיצאנו וזה לא משנה כי לא סיכנו סיבוב הופעות ענק ואנחנו עוד לא היינו מפורסמים אז". הוא אמר כבדרך אגב.
"תפסיק עם זה, פשוט".. היא נאנחה והתיישבה על המיטה, מניחה את מרפקיה על רגליה ואוחזת בראשה כמאיים ליפול. "תפסיק עם זה". היא הוסיפה בשקט, כמעט ולוחשת.
"לוסי". הוא התיישב לידה והרים אליו את ראשה. "את זוכרת מי הגן עלייך בפעם הראשונה ששברו לך את הלב"? חיוך קטן הופיע על פניה. "ומי הבטיח לך שהוא לא ייתן לזה לקרות שוב"?
"מפגר". היא אמרה בשקט והכתה בבטנו חלושות. "מה הלאה"? היא שאלה והביטה מעלה, אל תוך עיניו. קווין החזיר לה חיוך קטן, גירד בראשו ואמר "תעשי מה שאת רוצה. תהיו ביחד או שלא רק אל תתנו למה שיהיה ביניכם לפגוע בסיבוב הופעות הזה או אחד בשני. אם שוב תיפגעי אני אשבור לו את כל העצמות". קווין אגרף את ידו ולוסי גיחכה.
"ששש די". היא אחזה בידו המאוגרפת והניחה אותה חזרה על רגלו. "תודה. אני אוהבת אותך, קווין". היא חיבקה אותו וזה החזיר לה חיבוק.
"כן כן, אל תתחילי להיות רגשנית עכשיו". הוא ליטף את ראשה והתנתק מהחיבוק בעדינות ובחיוך קטן. "את רוצה שאני אדבר עם ביל"? הוא קם ממיטתה וכך גם היא.
"זה בסדר, אני חושבת שאני יכולה להתמודד איתו". לוסי השיבה בנשימה עמוקה וליוותה את קווין לדלת. ברגע שהיא פתחה את הדלת אנה, טום, גאורג וגאורג השתרעו על הרצפה.
"אפשר לעזור לכם"?! היא שאלה בציניות ובהרמת גבה.
"אתם יכולים לדבר יותר חזק". טום ענה בעוד אנה קמה וסידרה את שיערה ובגדיה במהירות.
"אמרתי לכם שזה מה שיקרה". אמר מיכאל שצפה במרחש בידיים משולבות.
"כן, תודה רבה"! אמר גאורג בציניות ועזר לגוסטב לקום. מבטו של טום קפא לשמאלו ואנה הבחינה בו. היא סובבה את ראשה וצבטה בעדינות את ידה של לוסי.
"היי, לוס". היא סימנה לה להביט לשם וכך היא עשתה, יחד עם כולם.
"ביל".. היא אמרה לעצמה בשקט. ביל עמד מחוץ לחדרו, אוחז בידית מאחורי גבו ומוכן לסגור אותה ולעזוב את המקום. הוא התעשת על עצמו וסגר את הדלת בעדינות.
"אני אלך". קווין אמר והתכופף אל לוסי. "יהיה בסדר, אל תדאגי". הוא נשק ללחייה ועזב.
"אני לא אפריע להתייחדות הקטנה שלכם, אני יוצא". הוא אמר במהירות והותיר את כל השבעה לבד.
"ביל, חכה". גוסטב צעק והחל ללכת בעקבותיו.
"אחלה מצב רוח זה עשה לי". אמרה לוסי בציניות והרימה את גבותיה באנחת עייפות תוך כדי שהסתובבה ופנתה להיכנס חזרה אל חדרה. פניה אל אנה התמלאו רחמים והיא אחזה בידה של לוסי, מונעת ממנה מלהיכנס פנימה.
"מה את.. עושה"? שאלה לאחר שהביטה בידה ואז באנה.
"את צריכה לצאת, אנחנו צריכים לצאת". היא אמרה והביטה בבנים.
"אין לי כוח לזה, מצטער, אבל עד שיש לי חופש אני מתכוון לנצל אותו בשינה". גאורג נאנח וחטף דריכה חזקה על רגלו מאנה. "מפג".. הוא החל לקפץ מסביב, אוחז ברגלו. לוסי צחקקה לעצמה ואנה עטפה אותה בידה.
"גם ככה רציתי ללכת רק עם מיכאל וטום". היא אמרה והרימה את אפה. "נכון, לוס"? שאלה והביטה בה. לוסי חייכה אליה והרימה את אפה גם היא.
"נכון"! היא שילבה את ידה בשל מיכאל ואנה, כך שהייתה בין שניהם. "טום, אתה בא, נכון"? שאלה במתיקות וברגע שהוא פתח את פיו אנה הקדימה אותו.
"ושהוא יפספס את ההזדמנות לקנות איתנו בגדים"? היא קרצה לו וטום מיהר לשלב את ידו בשלה.
"Hell yeah!" הוא צהל בשמחה והחל ללכת עם השלושה אל המעלית. "ביי גוגי". הוא צעק לגאורג שנותר מאחור, נאנק מעט בכאב.
~*~
"יודעת מה"? פתחה אנה ברגע שהם נכנסו לקניון ולוסי הרימה אליה את מבטה. "מה שאת רוצה, אני קונה לך, למרות שאת האחרונה עם בעיות כספיות מבנינו". היא נעצרה כשנשמע כחכוח גרונו של מיכאל. "אוקיי, לפני אחרונה". היא צחקה.
"זה בסדר אנה, באמת". השיבה לה לוסי חיוך.
"לפי דעתי כדאי שתלכו קודם למדוד חזיות". טום אמר בחיוך מנצח וכולם צחקו.
"שתוק". אמרה אנה תוך כדי צחקוק והכתה עם אגרופה בכתפו. "היי... אני רק אומר". טום מלמל בשקט כשצחק וליטף את כתפו.
"אתן רוצות לקנות בגדים ואנחנו נחכה לכן בבית הקפה ממול"? מיכאל שאל והצביע על בית הקפה.
"אני מניחה". אמרה אנה.
"נבוא עוד שעה ובינתיים אתם תשבו פה, אוקיי"? שאלה לוסי במתיקות, כרגיל.
"אין בעיה, ואם אתן קונות חזיות תקראו לנו". טום צעק לאחר שהחלו ללכת.
~*~
"לא גוסטב, לא"! ביל צעק ואחז בראשו. האנשים שעברו בלובי החלו להביט בשניים. "אני לא מוכן לסלוח לה, היא עשתה ממני צחוק"! ביל קם בדרמטיות שאפיינה אותו.
"ביל, תראה"..
מצטערת שאין תמונות, ישרא הזונה לא נותן לי להעלות תמונות.
אבל הפרק ארוך יחסית, התעריכו? 
נ.ב.
למי שרוצה, אני מאוד ממליצה על האלבום Lies for liars של The Used
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבים - סיפור על טוקיו הוטל