פרק 11, פרק 11!
חח... אושר גדול ^O^
הפעם הוא גם עם שיר O:
ואמ... חפירה בסוף ^^"
כל כך התגעגעתי לבלוג הזה ואני חייבת להודות ששקלתי לסגור אותו.
אבל לא הייתי מסוגלת לעשות את זה.
הבלוג הזה יקר מדי, הכרתי פה בנות מדהימות כל כך.
ובכלל, אני לא מסוגלת לסגור אותו כי ג'ומבי תחסל אותי ^^"
ההורים שלי יהרגו אותי :S
אני חולה ואני אמורה לשכב עכשיו במיטה וכמו שאתם יכולים להבין.. אני לא ^^"
כואבת לי הבטן, סניף סניף T^T
טוב חסל סדר חפירות של ווי גו טו דה פרק?
מהפרק הקודם
מה חשבת לעזאזל"?! הוא צעק בהנפות ידיים. "מה חשבת לעצמך, הא?! מסכנת סיבוב הופעות שלם בגללו"! קווין החל להתהלך מצד לצד בעצבים מבלי להביט בלוסי שהורידה את ראשה בבושה.
"אבל אני עצר".. –"לא! לוסי, לא! זה לא משנה אם עצרת את זה, לא היית צריכה להתחיל את זה"! איש לא נאלץ להתאמץ בכדי לשמוע את קולו של קווין ברחבי קומה 14 אך כל מי שהיה עד להתפרצותו של קווין בחדר האוכל הצמיד את אוזנו לדלת והקשיב בדריכות. רובם התפלאו מהדרך בה קווין הפגין הגנה ואחריות ואילו החלק השני ידע שיש מעט אחריות עמוק עמוק בתוך קווין.
"אתה לא מבין"! החלה גם היא לצעוק. "אף אחד לא מבין את זה! אתם חושבים שאני ילדה קטנה ואני קטנה מכם רק בשנה"! היא קמה ונעמדה מול קווין אך זה לא הניד עפעף.
...
מבטו של טום קפא לשמאלו ואנה הבחינה בו. היא סובבה את ראשה וצבטה בעדינות את ידה של לוסי.
"היי, לוס". היא סימנה לה להביט לשם וכך היא עשתה, יחד עם כולם.
"ביל".. היא אמרה לעצמה בשקט. ביל עמד מחוץ לחדרו, אוחז בידית מאחורי גבו ומוכן לסגור אותה ולעזוב את המקום. הוא התעשת על עצמו וסגר את הדלת בעדינות.
"אני אלך". קווין אמר והתכופף אל לוסי. "יהיה בסדר, אל תדאגי". הוא נשק ללחייה ועזב.
"אני לא אפריע להתייחדות הקטנה שלכם, אני יוצא". הוא אמר במהירות והותיר את כל השבעה לבד.
"ביל, חכה". גוסטב צעק והחל ללכת בעקבותיו.
...
"את צריכה לצאת, אנחנו צריכים לצאת". היא אמרה והביטה בבנים.
"אין לי כוח לזה, מצטער, אבל עד שיש לי חופש אני מתכוון לנצל אותו בשינה". גאורג נאנח וחטף דריכה חזקה על רגלו מאנה. "מפג".. הוא החל לקפץ מסביב, אוחז ברגלו. לוסי צחקקה לעצמה ואנה עטפה אותה בידה.
"גם ככה רציתי ללכת רק עם מיכאל וטום". היא אמרה והרימה את אפה. "נכון, לוס"? שאלה והביטה בה. לוסי חייכה אליה והרימה את אפה גם היא.
"נכון"! היא שילבה את ידה בשל מיכאל ואנה, כך שהייתה בין שניהם. "טום, אתה בא, נכון"? שאלה במתיקות וברגע שהוא פתח את פיו אנה הקדימה אותו.
"ושהוא יפספס את ההזדמנות לקנות איתנו בגדים"? היא קרצה לו וטום מיהר לשלב את ידו בשלה.
"Hell yeah"! הוא צהל בשמחה והחל ללכת עם השלושה אל המעלית. "ביי גוגי". הוא צעק לגאורג שנותר מאחור, נאנק מעט בכאב.
...
"לא גוסטב, לא"! ביל צעק ואחז בראשו. האנשים שעברו בלובי החלו להביט בשניים. "אני לא מוכן לסלוח לה, היא עשתה ממני צחוק"! ביל קם בדרמטיות שאפיינה אותו.
"ביל, תראה"..
פרק 11
"ביל, תראה".. גוסטב אמר בשקט וניסה להרגיעו אך זה סתר אותו.
"היא אמרה את זה לכולם, אחר כך כשרדפתי אחריה היא השתיקה וקטלה אותי, אחרי שהיא טרקה לי את הדלת בפנים היא גרמה לי לחכות מחוץ לחדר שלה במשך רבע שעה מזוינת"! הוא צעק בהנפות ידיים.
"אתה מגזים, דיברתי עם מיכאל והיה לה רק חבר אחד. החבר האחד הזה שבר לה את הלב ועכשיו היא מנסה להתגונן, אתה לא מבין?! היא לא יודעת איך להגיב ומה לעשות"! גוסטב גונן עליה וביל נותר פעור פה.
"אין לי כוח לזה, אני עולה לחדר שלי". הוא פסק ועלה חזרה לחדרו, טרוד במחשבות.
~*~
כעבור שעה וחצי של קניות הבנות הלכו אל בית הקפה והתיישבו על הכיסאות באנחת עייפות ענקית לכל אחת, מניחות את עשרת השקיות שנשאה כל אחת על הרצפה.
"אתן מטורפות"! טום אמר בפה פעור.
"ממתי את קונה ככה"? פנה מיכאל אל לוסי. "יופי אנה, שידלת את הילדה לשרוף את כרטיס האשראי". מיכאל חייך ונשען לאחור, מכניס את ידיו אל כיסי המעיל האפור שלו.
"ככה זה כשקונים עם אנה, מתחילים עם משכנתאות מפה ועד הודעה חדשה". אמרה לוסי וסימנה למלצרית לבוא. "אני רוצה פנקייקס ושוקו חם עם קצפת למעלה". היא אמרה והמתינה להזמנתה של אנה.
"קפה הפוך". המלצרית הנהנה והלכה. "אוח, מה זה החמצון המזעזע הזה"? אמרה אנה בהבעת גועל.
"לא הייתי נוגעת בה עם מקל". הוסיפה לוסי. "מסכן החבר שלה". היא עיקמה את פיה.
"לעזאזל אנה, למה הפכת אותה"?! קרא מיכאל ואנה צחקה וגלגלה את עיניה.
"מוזה"! היא צהלה בשמחה אך חיוכה נמחק בן רגע. "ואין על מה לכתוב". היא העמידה פני בוכה.
"קחי". מיכאל הושיט לה את ידו. "תחרטי". הוא אמר ולוסי אגרפה את ידה ושחררה אצבע אחת, בעזרתה היא שרטה אותו בעדינות. "אח, זה היה בצחוק"! הוא צחקק ושפשף את ידו.
"בואי לוסי, ילדה טובה". אנה ליטפה את גרונה עם קצות אצבעותיה ואנה השיבה בגרגור.
"אתם... ממש... לא שפויים". טום החזיק את בטנו כשצחק.
"בבקשה". הגיעה המלצרית. "פנקייקס עם שוקו וקפה הפוך". היא אמרה והגישה ללוסי ואנה את ההזמנות שלהן.
"לא הזמנתם משהו"? שאלה לוסי והחלה לנבור בפנקייק שלה.
"כבר סיימנו אבל נשארנו פה". טום אמר ולגם מהשוקו שלה. "וואו". טום אמר בפליאה. "מישהי אוכלת מהר". לוסי הרימה את ראשה מהצלחת שלה ופיה היה מכוסה בשוקולד.
"נראה שלא הכל הצלחתי ללמד אותה". אנה אמרה בגועל והושיטה לה מפית.
"מצטערת". היא צחקה ונגבה את פיה. "טוב, זזנו? אני רוצה לצאת היום בערב". היא אמרה וקמה, דוחפת את כיסאה מעט לאחור.
"או שכן, פשש... לוסי רוצה לצאת למועדון, זה חידוש". אנה קרצה וקמה, מסמנת למלצרית להביא את החשבון. בלי להביט במחיר אנה הושיטה לה את כרטיס האשראי שלה.
"בבקשה". היא הושיטה לה את כרטיס האשראי בחזרה.
"אני רוצה ללבוש את השמלה שקניתי, אפילו אתם תאהבו אותה". לוסי אמרה.
"לוסי, אני אוהב את כל מה שאת לובשת כזה לא עלייך". טום אמר בחיוך שובב. "אתה כזה סוטה". היא נענעה בראשה וצחקה.
"אפשר לעזור לך"? אנה שאלה את המלצרית שנותרה לעמוד שם ובהתה בהם.
"מצטערת, אבל אתם לא מהלהקה הזאת"..? היא אמרה וגירדה בראשה.
'יופי, היא חושבת'. חשבה לעצמה אנה. 'זה ייקח זמן'. היא גלגלה את עיניה. "כן, מטאפורה, רוצה חתימה"? היא שאלה מעט בתוקפנות.
"אמ.. האמת שהתכוונתי אליו". היא הצביעה על טום וזה חייך חיוך מנצח. "טוקיו הוטל, לא"? המבטא הצרפתי שלה בלט וזה קצת גירה את טום.
"נכון מאוד, איך אמרת שקוראים לך"? הוא אמר והתכוון לקחת את מספר הטלפון שלה.
"מישל". היא אמרה במתיקות ואנה הביטה בה במטים רושפי אש. 'חתיכת...' היא חשבה לעצמה ולוסי החזיקה את ידה, מסמנת לה להירגע.
"אז מישל, מה דעתך לתת לי את מספר הטלפון שלך ואני אתקשר אלייך היום בערב"? הוא שאל בפלרטטניות וחייך את חיוכו המוכר.
"אני אשמח". היא כתבה את מספר הטלפון שלה וקרעה אותו מפנקס הרשימות שלה, מושיטה אותו לטום בחיוך. "אז"... היא התחילה ואנה המשיכה אותה.
"הוא יתקשר אלייך". היא אמרה בחיוך מרושע אותו היא מחקה בן רגע. "ביי ביי". היא נופפה לה וכולם יצאו. חיוכו של טום לא מש מפניו והוא הביט בה במבט זדוני.
"אולי די"?! היא כמעט וצעקה. "אוקיי אוקיי". הוא התגונן. "אני מפסיק". הוא הרים את ידיו באוויר והחל להוביל את החבורה אל מחוץ לקניון. "קנאית". הוא הוסיף בשקט ולראשונה בחייה, אנה לא הגיבה. היא שתקה והמשיכה ללכת.
~*~
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבים - סיפור על טוקיו הוטל
