שוב אני מוצאת את עצמי מתנצלת על עיכובים.
הזמן האחרון בבית הספר פשוט סיוט.
היום ומחר אמור להיות לנו חופש אבל המורה אמרה שתעשה לנו היום מרתון של תעשייה וניהול כדי שנהיה מוכנים למגן.
באנו לבית הספר והביצ' הבריזה!
באנו סתם בשביל לשבת שעה במסדרון ולחכות לה.. פפט.
רציתי להרוג אותה #@!%$$#%&^
[הקקי בן קקי עשה קישור ><"]
איך שחזרתי מבית ספר הלכתי לחברה ופשוט התחלנו לחרוש. מחר אותו דבר -.-"
איך התירוץ שלי? חח..
מהפרק הקודם
"כמו שאתם יודעים אתם עובדים קשה מאוד בזמן האחרון. הספקתם כבר להופיע עם שלושה שירים חדשים, ולתת אחלה הופעות". דייויד אמר וגלגל את ערימת הניירות שבידו.
"אנחנו מרוצים מאוד מהעבודה וההשקעה לכן אתם יוצאים לחופש של שבוע בבית מלון חמישה כוכבים".
"כואב ללוסי הראש, היא נשארת". קווין אמר והכניס את ידיו לכיסי המעיל האהוב עליו.
"בעצם אין לי כוח, אני נשאר". ביל אמר ונכנס לחדרו במהירות.
"יאוץ'". היא קראה ומיהרה להניח את הכוס חזרה על השולחן.
"מה קרה"? ביל שאל בבהלה והביט בה.
"נכוויתי". היא ייבבה.
"תראי לי". הוא התקרב והניח את ידו על סנטרה, מרים מעט את ראשה. לוסי פתחה באיטיות את פיה וחשפה את קצה לשונה, ביל הסתכל ואמר "תגידי אהההה." לוסי גיחכה וחזרה אחריו "ילדה טובה." ביל אמר ובחן את הפה שלה "זה נראה לי כמו כלו-" הוא השתתק כשלוסי נישקה אותו בפתאומיות והתרחקה באותה מהירות שהיא התקרבה.
ביל הסתכל לתוך עיניה החומות, לא מסוגל להתנתק. גשם חזק החל לרדת ורעם מרוחק הרעיד את החלונות.
פרק 8
"איזה מועדון גרוע, ג'יזס". נשמעו קיטוריה של אנה במסדרון.
"מוזיקה מזעזעת". הוסיף קווין.
"ואנשים מגעילים, אולי אם גאורג היה נשאר לפחות לא היה ריח מסריח כל כך". טום אמר וזכה לדחיפה קלה מגאורג.
"סתומים". אמרה אנה בחיוך וגוסטב ומיכאל גיחכו.
"לילה טוב". אמרו כולם ונכנסו לחדריהם חוץ מקווין ואנה.
"לאן זה"? היא שאלה כשהבחינה שקווין לא נכנס לחדרו.
"לראות איך לוסי מרגישה. שלא תהיה חולה מחר, אני רוצה לצאת בלי להשאיר אותה פה לבד". הוא אמר ונגע בעדינות בידית של דלת חדרה.
"היא לא הייתה לבד, גם ביל נשאר". אנה אמרה כבדרך אגב ופתחה את הדלת באיטיות.
"ביל גם נשאר"? קווין עיקם את פיו והרים גבה. הוא דפק שתי דפיקות עדינות על דלתה של לוסי והמתין לתגובה. בדיוק כשקווין פנה ללכת כעבור חצי דקה לוסי פתחה את הדלת באיטיות, עיניה פתוחות בקושי ושיערה פרועה. על כתפה נתלית שמיכת פוך גדולה ומתחת לידה כרית לבנה ורכה.
"מצטער שהערתי אותך, תחזרי לישון". הוא אמר במהירות ועזב את לוסי.
"בוקר טוב"! קראה אנה והתפרצה לחדרו של טום. היא עלתה על מיטתו והחלה לקפוץ עליה בחוזקה.
"מה את רוצה"? הוא מלמל מתוך שינה והתכרבל בשמיכתו, מנסה לישון.
"שתקום". היא אמרה, עדיין לא מפסיקה לקפוץ. המיטה הקפיצה מעט את טום והוא אחז ברגליה של אנה והפיל אותה על מיטתו. "נו, בוא כבר. יש ארוחת בוקר ואמרו לי להעיר אותך".
"אין לי כוח". הוא מלמל והסתובב עם גבו אליה. היא זחלה לכיוונו והביטה בפניו.
"עד שאני עושה מה שאומרים לי וככה אתה הורס את זה"? היא שאלה בקול ילדותי.
"את עושה מה שאומרים לך רק כשזה כלול בלענות אנשים ולהעיר אותם בבוקר". הוא אמר ועדיין לא זז.
"נכון"! היא קראה באושר ומתחה את ידיה לצדדים. "עכשיו, קום". היא הוסיפה בקול מאיים והתיישבה עליו.
"אנה, את חונקת אותי". הוא מלמל בקול חנוק.
"קראת לי שמנה?! הוא קרא לי שמנה"! היא צעקה וקמה ממיטתו.
"על מה את מדברת"?! הוא עבר למצב של ישיבה ושפשף את עינו בעייפות.
"קראת לי שמנה! שמעתי את השורש שמן"! היא הצביע עליו באצבע מאשימה ושילבה את ידיו, מרימה את אפה ומפנה אליו את גבו. ברגע שהסתובבה המיטה הייתה ריקה.
"בתאבון". אמרה אנה ודחפה את קווין ממושבו, מסמן לו לעבור מקום. קווין נאנח והעביר את צלחתו למושב שלידו. "תודה". היא אמרה במתיקות והתיישבה במקומו, לצד לוסי.
"היה ממש קשה להעיר הפעם את טום. אני מתפלאת שקווין קם לפניו". היא אמרה וגנבה חתיכת טוסט מצלחתו של קווין.
"איכפת לך"? הוא שאל וחטף את הטוסט שלו מידה ברגע שהתכוונה לנגוס בו. כל השאר צחקו למראה פניה של אנה הזועמת.
"קחי". טום אמר כשעבר לידה ודחף חתיכת עגבנייה לפיה. אנה שלפה בכעס את העגבנייה והשליכה אותה על טום.
"מפגר"! היא צעקה עליו והביטה בלוסי. הפעם, בניגוד לכל בוקר אחר בו צלחתה של לוסי הייתה מלאה במספיק אוכל לשלושה אנשים, היא אכלה חתיכת לחם עם גבינה וכוס מים. מיכאל עקב אחרי מבטה של אנה והבחין בלוסי. מבטה היה מושפל והיא נגסה בעדינות ואיטיות בלחם שלה.
"לוס"? אנה ליטפה את גבה .
"את בסדר"? שאל מיכאל וליטף גם הוא את גבה.
"כן". היא השיבה להם חיוך מזויף. "אני בסדר גמור". היא סימנה להם לא להביט בה והחזירה את מבטה לצלחת. היא הרימה מעט את ראשה והבחינה בביל. הוא הביט בה במבט חודר וכה חזק שנדמה היה לה שהיו אלה המבטים שלו שסנוורו מעט וצרבו בעיניה אך זו הייתה השמש מהחלון הגדול מאחורי ביל. ידיו היו משולבות ורגלו השמאלית מקופלת על הכיסא.
טום הביט בלוסי ואז בביל, מבטיו גלשו בין השניים ללא הרף.
עד מהרה כולם כבר הבחינו במבטים העצובים והמצוברחים של ביל ולוסי. שתיקה מביכה שררה סביב השולחן ואפילו כחכוחי הגרון של אנה וגאורג לא עזרו.
לוסי נאנחה ונמתחה מעט מעבר לשולחן אל קנקן החלב הקטן אך ביל עשה אותו דבר. השניים קפאו במקומם, ידה של לוסי אוחזת בידית מצידה העליון וביל אוחז בה מצידה התחתון. הם הביטו בקנקן ואז אחד בשני. עיניהם של כולם גלשו אחרי ראשיהם של ביל ולוסי. לפתע לוסי עזבה ושילבה את ידיה במבט מושפל, עדיין עומדת.
"אתה יכול לקחת את זה". היא אמרה במהירות ובשקט.
זה בסדר, אני יכול לחכות". הוא אמר ושילב את ידיו גם הוא.
או מיי גאד"! צעקה אנה כשהבינה מה קורה. "אני לא מאמינה! אתם".. היא נעצרה כשמיכאל מיהר וכיסה את פיה בעזרת ידו.
"תסתמי". הוא לחש לה בעוד זאת מתפתלת בשקט וכולם הביטו במיכאל ואנה.
בפרק הבא
"זה כל כך מתיש".
"אני יכול לנסות
"אני מצטערת".
איך הספוילרים?
מותחים? P:
בוחע~
חח.. תקשיבו, קוראים וקוראות, יקיריי ויקירותיי,
מחר [כלומר, היום] יש לקיפי בגרות ב... משהו.
הבנאדם לא בדיוק חרשן אבל הוא גאון, לא יזיק לו איזה "בהצלחה" קטן.
בהצלחה קיפי!
חתיכת אוגר...
אל תשאלו איך הגעתי לאוגר, אני עייפה ולא זוכרת איך קוראים לי ואיפה אני נמצאת.
לילה טוב לכולם 3>
אגב, אנחנו שוקלים לעשות סיפור רק עם להקת מטאפורה.
בלי טוקיו הוטל.
כלומר, ניאלץ לפתוח בלוג נוסף והמעמסה תגדל לכן ייתכן שיווצר מצב בו ייקח לפרקים זמן רב יותר לעלות.
אבל יהיה סיפור נפרד ללהקת מטאפורה, כבר התחלנו לכתוב אותו ואנחנו עוד לא סגורים אם לפרסם אותו עכשיו או כשנסיים את זה.
אם זה יהיה כשנסיים את זה יש סיכוי גבוה שהבלוג ייסגר.
מה דעתכם?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הכותבים - סיפור על טוקיו הוטל