זהו השנה הגיעה לסופה, מי היה מאמין כל-כך מהר כל-כך מעט..

ולחשוב שהיא התחילה לפני דקה, אז איך כבר אני נמצאת בעיצומו של  החופש.

השנה הזאת במילה אחת הייתה -ואו.

השנה הכי מדהימה שהייתה לי בחיים ולא אני לא מגזימה, החטיבה באמת כמה שזה פלצני לומר

הייתה בית שני בשבילי, ביליתי שם חצי מהחיים שלי התחברתי ונקשרתי כל-כך לכולם, לילדים, למורים

אפילו לשרת ולמוכר בקיוסק, וזהו שוב מתחילים מחדש? מעייף טיפה. אבל גם מסקרן ומעורר ציפייה.

להתחיל מחדש, לא בדיוק כולם כמעט עוברים איתי. אבל אולי בכל זאת קיבלתי הזדמנות טובה ביד להשתנות

להיות בן אדם יותר טוב ולהתחיל מהתחלה, אז הנה אני מתחילה.

ובלי שום קשר או אולי סתם כי השיר הזה נכנס לי לראש לפני בערך 4 חודשים ועדיין מסרב לצאת משם

יש בשיר הזה כל-כך הרבה רגישות וקצת מוזר לי שאיך ששמעתי את השיר הזה פשוט התאהבתי בו והוא הפך להיות

אחד מהשירים האוהבים עליי, באמת שיר מדהים.

יש בו חושפנות מדהימה ובכלל אביתר הוא אמן שנותן להציץ לתוך הנפש שלו.

אולי הוא נשמע קצת עצוב ומדוכדך אבל באמת שאני מסוגלת לשמוע אותו גם עכשיו כשאני שמחה 

כי הוא פשוט שיר שעושה טוב על הלב.

אביתר בנאי/ תתחנני אליי

כמה אלימות כמה עצבים
באיזה רחמים גדולים אני
מפנק אותי
כולם סובלים מאהבה מאוד
תתחנני אלי היום בלילה
תבכי עלי הרבה.

כמה שקשה אני תמיד מרגיש
שזה עוד כלום שיש הרבה
יותר נמוך
אני נבהל ובורח
אני לא יודע להיות שמח
גם לא להיות עצוב

עולם קשוח
אני יכול עליו
רק עם כוח
רק בבעיטות למוח
שישרף הכל בלחש
תתחנני אלי
תתחנני אלי

לחלון שלך הייתי מנגן

עם גיטרה עם פרחים

דמעות וגשם.