1. תמונה קבוצתית מתקנת

ראש הממשלה קיבל את התמונה המתקנת שייחל אליה מאז הכישלון המהדהד במלחמת לבנון: כל הבכירים האירופאים התייצבו אתמול להביע תמיכה בישראל, דאגה לביטחונה והבטחה לפעול למניעת המשך הברחות הנשק לרצועת עזה. נשאלת השאלה האם ראשי המדינות האירופאים יכולים אכן לעצור את הנשק האיראני והסורי מלהגיע לידי החמאס. ואם כן, מדוע לא עשו זאת בעקבות החלטה 1701 בלבנון שגם בה תמכו? ואיך זה שממשלת קדימה לא הצליחה לגייס אותם לאורך שנים של תמונות פגיעה באוכלוסיה אזרחית בשדרות ובעוטף עזה? 

2. מנצחים בשדה הקרב, מפסידים בשדה המדיני

יעדי המבצע הושגו במלואם – אמר ראש הממשלה במוצאי שבת, בנאומו החגיגי לאומה. האמת חייבת להיאמר: את ההודעה הזו אפשר היה להודיע כבר ביום השני או השלישי ללחימה. ההגדרה הזהירה של "יעדי המבצע", שדברה על הצורך לשנות את המציאות הביטחונית באופן כללי, ערטילאית ומעורפלת באופן שמאפשר למנסחיה בכל שלב לבוא לציבור ולהכריז: המטרות הושגו. עובדה שלבני וברק חשבו שאפשר להכריז על "השגת המטרות" כבר לפני שבועיים.

לכן אין זה פלא שאצל חלק ניכר מן הציבור, שחש תחושה של החמצה גדולה, נותרה שורה ארוכה של סימני שאלה: אחרי האיפוק המוגזם, ופשרת ה"תהדיה" (למה בעצם אנחנו מאמצים את השפה שלהם? מדוע לא פשוט, בשפתנו העברית, "רגיעה"?), והכניסה הצבאית המרשימה, והאבידות שלנו, והתמונות הקשות מעזה שהציפו את מסכי העולם כולו ועוררו את זעמו עלינו – אחרי  כל אלה אי אפשר לייצר הכרעה ברורה ונראית לעין מכל סוג שהוא? האם שוב, כמו בלבנון, אנחנו מחמיצים ניצחון? האם כשם שאפשרנו לחיזבאללה להתחמש, כך נאפשר גם לחמאס להתארגן במהירות מחדש? האם שוב, אנחנו מכריזים "ניצחנו" והם ממשיכים לירות? ואם ממילא לא היתה כוונה להיכנס לעזה ולא האמינו שאפשר להכריע את הטרור, מדוע לא הסתפקו במכה הגדולה של חיל האוויר? ומדוע הכוחות צריכים היו להיות "בפנים" אם לא ציפו מהם להתקדם הלאה? האם שכחנו שצה"ל, כשאינו בתנועה קדימה, הוא מטרה נייחת ונוחה יותר לפיגועים? מדוע לא הוגדרה מטרה בהירה כמו למוטט את הזרוע הצבאית של החמאס, או את הזרוע הפוליטית שלו, או להשתלט על ציר פילדלפי? ואיך זה שגלעד שליט עדיין לא בידינו?

3. גלעד שליט

כששר הביטחון קרא לפני כשבעה חודשים לרגיעה, אותה הפסקת אש שכולנו ידענו שתאפשר לחמאס להתחמש עד צוואר, אחד מהטיעונים הבולטים היה שיסייע הדבר לקדם את שחרורו של גלעד שליט.

אם אנחנו ניצחנו, כפי שאולמרט, לבני וברק טוענים, סביר להניח ש"עופרת יצוקה" שיפרה באורח ניכר את קלפי המיקוח של ישראל בזירה המדינית והביטחונית. לכן לא ניתן להעלות על הדעת ששחרורו של גלעד שליט איננו חלק מתהליך סיום המבצע, ואני רוצה להאמין שבעניין החשוב והרגיש הזה מתרחש משהו שעדיין לא שמענו אודותיו.

עבור החמאס שליט מסמל את יכולתם לפגוע בנו במקום הרגיש ביותר. ולכן מעבר לרצון העז והטבעי להחזיר את גלעד לחיק משפחתו, שובו הביתה היה מעיד על תבוסתם. אי חזרתו, לעומת זאת, תסמל את תבוסתה המדינית של ישראל. כולי תקווה שסופו של המהלך צופן בחובו את תמונת ניצחון מוחשית שכולנו מייחלים לה. שובו של גלעד הביתה.