Happiness By The Kilowatt |
| 2/2008
היא יושבת לה בפינה עם פרצוף מפוצץ בדמעות ונוזל זרע. מלכת הבוקאקי שלי.
-"להביא לך משהו לנגב איתו את הפנים?"
-"לא, תביא לי משקה."
קניתי לה בקבוק בירה בקיוסק הסמוך ולעצמי קניתי פחית. היא לגמה את הבירה בלגימות ארוכות ואני הדלקתי סיגריה. לגמתי באיטיות מהמשקה.
-"לא אכפת לך שאני שואל, כן? אבל מה הסיבה לבכות?"
-"דווקא כן איכפת לי שאתה שואל. תביא לגימה מהבירה שלך."
הדלקתי לה סיגריה והגשתי לה את הפחית. היא לקחה לגימה ושאפה מהסיגריה כאילו אין מחר.
-"את קצת חסרת סבלנות, אה?"
-"ככה זה. החיים קצרים ובכול זאת רוצים לסיים אותם מהר."
-"כן, מכיר את זה. הדלל-ליין יגיע, אין לך מה לדאוג."
ישבנו עוד כרבע שעה בדממה עם קולות העיר ברקע וריח היובש הקיצי. את הבירה כבר סיימתי.
-"בוא אליך. אני רוצה לשבת אצלך בדירה."
נכנסנו, היא ביקשה להתקלח. "גם במים קרים אני אסתדר."
היא פשטה את החצאית ואת החולצה. קעקוע של פרפר וצלקות. זה רק עשה אותה יותר יפה, יפה כמו להבה מהפנטת.
בזמן שהיא התקלחה פתחתי עוד בירה והצתתי עוד סיגריה. שיעול ארוך יצא ואחריו לגימה. היא יצאה מהמקלחת עם המגבת לגופה ואני בכלל בטוח שזה לא אני פה. אני לא יכול להיות איתה. קשה לפעמים להאמין . היא נשקה לי על המצח ואמרה "זוז כבר יא זקן, אתה תופס את כול המיטה" עם החיוך הקטן שלה. ושנינו כמו שני פרפרים, כמו לאבה, מזדיינים ורק מצפים למחר.
| |
"אהבה היא ערמת זבל", אמר הנרי. "ואני התרנגול שעולה עליה לקרוא קוקוריקו". 
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: