אז כמו בכותרת אני באמת מאושרת...

חשבתי שכל הפוסטים שלי יהיו דיכאוניים כמו הפוסט הראשון

אבל לא

אני דווקא הבנתי שלא הכל רע

שממש טוב לי עכשיו...

בעקבות משהו ששלחו לי במקושרים-

לעולם אינך יודתע מתי המלאך השומר שלך יהיה שם בשבילך, על כן ננסה אנחנו להיות במקומו .

אנשים נכנסים לתוך חייך למטרה מסוימת, לתקופה קצרה או לכל החיים.


כשתדעי מי זה מי, תדעי גם מה לעשות בעבור אותו אדם.


כשמישהו נכנס לחייך למטרה מסוימת, זה בדרך כלל כדי לענות על צורך שביטאת. הוא מגיע כדי לסייע לך להתגבר על קושי כלשהו, כדי לספק לך הדרכה ותמיכה, לעזור לך מבחינה פיזית, רגשית או רוחנית.


זה נראה כאילו הוא נשלח אליך משמים וזו אמת.


הם נמצאים כאן כדי לענות על הצורך שביטאת.


ואז, בלא שעשית משהו רע או בזמן שאינו נוח לך, אותו אדם יגיד או יעשה משהו שיביא לקץ יחסיך איתו. לפעמים הם מתים. לפעמים הם פשוט מסתלקים. לפעמים הם עושים מעשה ומאלצים אותך לנקוט עמדה.


מה שעלינו להבין הוא שהצורך שלנו טופל, שחלומנו התגשם. ייעודם נסתיים.


התפילה שנשאת נענתה ועתה הגיע זמנך להמשיך הלאה.


לפעמים אנשים נכנסים לתוך חייך לתקופה קצרה, כי הגיע תורך לחלוק, לגדול או ללמוד. הם מביאים אליך ניסיון של שלווה או גורמים לך לצחוק.


הם עשויים ללמד אותך משהו שמעולם לא עשית.



הם מעניקים לך בדרך כלל כמות בלתי רגילה של שמחה. אבל רק לתקופה קצרה.


האמן בזה, זה אמיתי.


יחסים לכל החיים מלמדים אותך שיעור לכל החיים, דברים שאתה חייב להתבסס עליהם כדי לבנות בסיס רגשי מוצק.


התפקיד שלך הוא ללמוד את הלקח, לאהוב את אותו אדם וליישם זאת בכל יחסיך עם האחרים ובכל תחומי חייך.


אומרים שהאהבה היא עיוורת, אך הידידות רואה הכול.


תודה לך שאתה חלק מחיי, בין אם באת אלי למטרה מסוימת, לתקופה קצרה או לכל החיים.

בקיצור זה פתח את עניי מה שנקרה והבנתי שלא הכל שחור ולבן ויש גם מעבר לדברים הרעים...

זה פשוט שיפר את צורת החשיבה שלי...

זה מתאים גם לכם

אז אל תחשבו שהכל רע...יש גם דברים טובים!!!

מאושרת

תום

האמת חשבתי איזה 20 פעם לפני שהחלטתי שאני אפתח את הבלוג...

כבר כמה פעמים היה לי בלוג ואף פעם לא באמת התייחסתי אליו...

אז אני נמנעת מלהתחיל בכל האיך קוראים לי ושטויות כאלה

כי הפעם אני כאן כדי לפרוק..

נמאס מהביקורתיות של החברות שלי..

שכבר לא החברות שלי....

נמאס מהביקורת של ההורים שלי..

שבטוחים שמה שהם אומרים זה נורא חשוב וחכם...

נמאס לי שאומרים לי מה לעשות

אני כבר לא יודעת איפה אני נמצאת ומה אני עושה

והאמת....נמאס לי מאנשים..

אני יודעת שהגעתי למצב נואש אם אני לא מסוגלת להתמודד עם אנשים

וזה אומר שאין לי קישוריים חברתיים וכל הבולשיט הזה..

אבל לא איכפת לי...

להעמיד פנים שזה מעניין,

להעמיד פנים שזה חשוב

פשוט להעמיד פנים שאני בסדר..

נמאס לי!

אני בכלל לא מבינה למה יש תרבות שלמה שהיא סביב העמדת פנים..

למה אם אני לא אוהבת את איך שאת נראית אני לא יכולה להגיד את זה..

ותאמינו לי אני חווה הרבה ביקורת..

כי פשוט אנשים לא מסוגלים להמינע מזה..

במיוחד אם את שמנה...

יש אפשרות שאנשים יתנהגו אחרת ולא יראו רק את הסף מול הפרצוף שלהם?!

או שזה קודם כל לדאוג לתחת שלעצמך ואז לחשוב מה זה עשה?!

אני כבר לא יודעת מה אני אעשה..

להיות דלוקה על מישהו שלא רואה אותך כי הוא גדול בשנתיים

בפעם השנייה בחצי שנה החברות שלי מעיפות אותי ואומרות שאני אשמה בהכל בעקיפין..

נגמר לי הכוח לכל החרא הזה...

פשוט נגמר....

על סף דמעות

תום