אני רוצה לעלות על המשקל.
לעלות, ולראות שעליתי, אפילו רבע קילו.
רוצה לפקוח את העיניים, ולראות פנים מלאות וזרועות עם משהו מסביב לעצם. גוף עם פרופורציות.
לפקוח את העיניים ולנשום לרווחה שאף אחד לא מודאג.
ולשמוח.
ולא, אני חיה ללא ממתקים, ללא ג'אנק פוד.
ובכל זאת, מתחילה לאכול בריא , ולהשמין. ואז להישאר רזה. רזה ויפה. עכשיו אני לא רזה. אני יותר מדי רזה, כחושה.
שוב, אמצא פוסט ואספר, למה, בכלל רזיתי כל כך.
וכמה, שזה נורא. לא הגדרתי את עצמי כאנורקטית. לא רזיתי רק בגלל דימוי עצמי נמוך ושאני חושבת שאני שמנה. אולי כשאהיה לבד ליד משקל אשקול את עצמי בסתר (גם אם עליתי אני עדיין בתת-משקל) ואקווה שעליתי.
אנה, פשוט... דוחה. ושוב, אני מכחישה, לא הייתי אנורקטית (אבל יכול להיות שעניתי על ההגדרה המילונית).
עכשיו, אני חייבת להראות שהכל בסדר, לפני שהכל, אבל הכל, יהרס. וזה יהיה כרוך ברופאים, דיאטניות, ואולי העפה מהבית ספר שהתקבלתי אליו וכל כך חלמתי עליו. וזה כולל, שאם לא אעלה במשקל אני אשאר מכוערת.
שמרו על עצמכן, ואולי בקרוב פוסט עם סיפור,
לילה טוב 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
עוגייה שוודית .
