מאיקרא רמה לפיתה עמיקתא

מה שהייתי אמורה לכתוב:

שניר ויורם, שלום

בהמשך לשיחותינו הטלפוניות, אני מודיעה בזאת על התפטרותי.

אני עובדת אצלכם מזה שנתיים. במהלך השנתיים האלה ניגשתי לתפקיד ב"ראש גדול". פעמים רבות מצאתי את עצמי מסייעת לכל הצוות, פתרתי בעיות שלא היו קשורות להגדרת התפקיד שלי, הדרכתי בהצלחה עובדים חדשים, ותמיד הענקתי תשומת לב רבה לכל המתרחש במקום העבודה, על מנת לתת את השירות הטוב ביותר ללקוחותינו.

על כן, מאוד הופתעתי כאשר התפנתה משרה התואמת את כישוריי, ובחרתם שלא לקדם אותי. כשחקרתי את הסיבה לכך, נאמר לי שאינכם רוצים בי בתפקיד הזה מסיבה תמוהה מאוד: ויכוח ביני לבין ההנהלה בנוגע ל-100 שקלים שהורדתם ללא סיבה מתלוש המשכורת שלי. ברצוני להדגיש כי זה כסף שעבדתי עבורו, ועובדה היא שלבסוף קיבלתי מכם את הכסף. בנוסף, הויכוח לא נסב סביב מאת השקלים, אלא משום שכאשר שלחתי באי-מייל שאלות בנוגע לתלוש המשכורת, שניר בחר להתקשר ולצעוק עלי. לאחר שביקשתי ממנו מספר פעמים להפסיק לצעוק, והוא לא הפסיק, בחרתי להגן על חוש השמיעה שלי ולנתק את הטלפון.

לא רק שבחרתם שלא לקדם אותי, אלא שחלה הרעה משמעותית בתנאי העבודה שלי. כמות המשמרות שלי ירדה בחמישים אחוזים. כשביקשתי לחזור למתכונת העבודה הקודמת, נאמר לי שאין אפשרות לתת לי משמרות נוספות, ולא קיבלתי על כך שום נימוק הגיוני.

לסיכום, בעקבות החלטתכם התמוהה, הבנתי שאין לי לאן להתפתח במקום העבודה ולכן אני מתפטרת.

עלו והצליחו,

אלישבע.

מה שבאמת כתבתי:

יורם ושניר, שלום