הכל התחיל כשהזקנה המשוגעת שברה לי את היד עם המטאטא שלה, המכשפה הזאת. לא יכולתי לעבוד, לא יכולתי לנגן, לא יכולתי לעשות כלום חוץ מלשכב על הספה בסלון ולהשתעמם. אני חושב שכולם קלטו שנעלמתי, אבל חוץ מוסילי ובורה, אף אחד לא בא לבקר אותי.
אני בכלל לא רציתי פייסבוק בליאט. זה להיות בסיסטם של בבילון ואני לא משחק במשחקים כאלה. אבל וסילי ובורה אמרו לי שיש להם פייסבוק והם משיגים מלא עבודות ובחורות ונוטיפיקיישן. אז פתחתי פייסבוק תחת השם בזדומני איוונוביץ'. בשביל תמונת פרופיל עשיתי פוטושופ לתמונה של קלינט איסטווד. הצערתי אותו בחמישים שנה ובאמת הלך לי טוב. אבל היום הייתי מבואס לאללה. דייבוצ'קה אחת מהפייסבוק ביטלה לי סדנא במציאות יוצרת ברגע האחרון. הסתובבתי ממורמר בפיד ובכלל, עד שראיתי שבמועדון הכלום מחפשים קופאית לערב סטנד-אפ. בחושים המחודדים שלי קלטתי שיש כאן פוטנציאל לאפליה על רקע מיני, ושלחתי הודעה שאני פנוי ומתי לבוא. מנהל של מועדון אמר לי לבוא בתשע, ובכלל לא הפריע לו שאני קלינט איסטווד.
באתי בתשע. מנהל מועדון שם שולחן וכסא ברחוב ואמר לי לשבת שם עם הכרטיסים והכסף. שאלתי אותו אם הוא יכול לתת כסא עם משענת, כי יש לי פריצות בדיסקים. הוא אמר שאין לו כסאות כאלה. גם לא היה לו מאבטח וישבתי לבד על כסא מעפן וערימות של כסף באמצע רחוב אלנבי. התחלתי לחשוב מה קורה אם יבוא אלי בנדיט. מהר מאוד הגעתי למסקנה שאין לי מה לנסות בכלל עם היד השבורה שלי, ושיקח את כל הקופה קיבינימט. כשאני מדמיין את העתיד, אני באמת חושב שאני דומה לקלינט איסטווד. אבל כשהמצורע הראשון התחיל להסתובב לי מסביב לקופה כמו עטלף ולבקש סיגריות, כבר לא הייתי כזה קאובוי. בדיוק באותו זמן באו שני מושבניקים והתחילו להתפעל מהקעקועים שלי. ביקשתי מהם להישאר איתי קצת כי אני חושש שהעטלף יעשה מהלך. הם נשארו איתי עד שהמצורע הלך. דיברנו איזה שעה על החיים ועל מהפכה ועל איפה אפשר לאכול שווארמה בשעה כזאת. פתאום מנהל מועדון בא והתחיל לבהות במושבניקים. הסברתי לו שביקשתי מהם להישאר איתי כי היה חשש אמיתי לגורלי ולגורל הקופה. מנהל מועדון שאל את המושבניקים איזו בירה הם רוצים. הם בכלל לא רצו בירה. ביקשו דיאט קולי. אמר להם שזה אחד עשרה שקל. אמרו שהם לא רוצים כלום. ביקשתי ממנהל מועדון שיחליף אותי כי אני צריך לחרבן. הוא הסכים ועליתי במדרגות.
כבר יצא לי להירדם בכמה וכמה משתנות בחיי הקצרים, אבל צחנה מרכזית וטינופת כזאת עוד לא יצא לי לפגוש. גם לא היה מנעול לדלת וגם לא נייר טואלט. ואני עוד מאותגר עם יד ימין בגבס. למזלי מצאתי טופס לוטו בכיס האחורי. כשחזרתי, המושבניקים כבר לא היו שם, אבל הם השאירו לי תמרים ואגוזים בשקית. מנהל מניאק. אם לי היה מועדון או פאב או משהו כזה, הייתי מחלק לפעמים בירה בחינם. זה עובד יותר טוב מכל פרסום. אבל מנהל של מועדון הכלום בר לא מחלק אפילו דיאט קולי למי ששמר לו על הכסף.
בשעה אחת עשרה, באו חבר'ה שהזמינו מקום ליום הולדת שלהם. מנהל מועדון אמר להם שיש הופעה ושיחזרו בעוד חצי שעה. אחרי חצי שעה הם חזרו ומנהל מועדון אמר לי להחזיק אותם בחוץ לעוד רבע שעה. אני חיכיתי עד שלא שמעתי יותר דיבורים במיקרופון ומחיאות כפיים, ועליתי במדרגות לפאב עם כולם ביחד. הבמה ריקה ויש מוסיקה ברמקולים. אבל מנהל מועדון אומר לי "אני צריך אותך למטה". אמרתי לו שהכל נגמר ומה הוא רוצה ממני עכשיו. הוא ענה שהוא צריך שאני אשמור על השולחן, כי זה הוא בנה במו עצמו. ירדתי במדרגות וישבתי כמו אידיוט על כסא מעצבן ושולחן ריק באמצע אלנבי. שתי דייבוצ'קות שעישנו סיגריה בחוץ שאלו אותי מה אני עדיין עושה שם. "לא תאמינו" אמרתי "אני שומר על זה" ודפקתי על השולחן עם הגבס. הן שאלו אם הקופה עוד שם, ועניתי שאני שומר על פאקינג שולחן. דייבוצ'קות האלה כמו מלאכיות של צ'ארלי. אחת תפסה שולחן, אחת את הכסא ועלינו ביחד לבר.
לקחתי ממנהל מועדון את הכסף שלי ובירה מבקבוק. שתי דייבוצ'קות ליוו אותי עד לאגאדיר. הן התחילו לריב אחת עם השניה עלי וזה התחיל להלחיץ אותי. ידעתי שלא ייצא מהפייסבוק הזה שום דבר טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
