יציאתו בשאלה של בחור אחד מבית טוב, אי שם בשנת 2003"תשמע ילד, אתה מדבר שטויות ואתה חצוף.
לך תחיה בדיסקוטקים ובפאבים וכך תמלא את חייך בתוכן. אבל העיקר שלא תהיה צבוע.
יום אחד, החינוך שלך ירדוף אותך ותבין שלא מתנתקים כל כך בקלות.
שיהיה לך כל טוב!"
(אליאנה מגיבה על הגיגיו של סנטימנט, 9.6.03) |
| 4/2003
 פתח דבר
לקוראים שלום!
זהו הקטע הראשון שאני כותב בבלוג, והוא יוקדש להיכרות.
אני בן 22 וקצת, מס' חודשים לאחר סיום שירותי הצבאי.
אני חי בבית דתי-אורתודוקסי-כיפות סרוגות סטנדרטי.
למדתי מס' שנים בישיבה תיכונית ולאחר מכן בתיכון דתי "רגיל".
כבר בתקופת התיכון התקשיתי להבין מדוע אני חי באופן שאני חי, והמערכת שמסביבי (מורים והורים) לא התנדבה לספק לי תשובות או הסברים.
טרם גיוסי, קיבלתי החלטה אסטרטגית, להוציא את החשיבה שלי בתחום זה לחופשה ארוכה, עד אשר אשתחרר מהצבא. לא רציתי לקבל החלטות פזיזות בטרם אקדיש מחשבה ראויה לנושא זה.
לפני מס' חודשים, נתקלתי אצל חבר בספר "רציתי לשאול אותך, פרופ' ליבוביץ". ריפרפתי בו קלות, ו... נדלקתי! רצתי לסטימצקי ורכשתי לי אחד משלי...
וההתרשמות - מדהימה! במחי כמה עמודים, פתר ליבוביץ' קושיות רבות שהצטברו לי במהלך הזמן, והשכיל להבהיר לי את אשר נסתר מעיני שנים רבות.
דבר זה לא השכיל אף אדם לפניו לעשות. סגנונו החד, הישיר והדעתני "כבש" אותי. מבחינתי, קריאת ספר זה היתה "ירית הפתיחה" בבירור המקיף שאני מתכוון לערוך (ואכן עורך מזה מס' חודשים) בנושא הדרך שאבחר לי.
העניין המטריד אותי ביותר בבחירת הדרך העתידית, הוא נושא השפעתה של בחירתי על יחסיי עם החברה המקיפה אותי, קרי - הוריי, משפחתי הקרובה והרחוקה וחבריי.
אינני רוצה להיות צבוע החי כל חייו בשקר, ומצד שני אני מודע לצער ולכאב אותו אגרום למשפחתי ובעיקר להוריי אם אבחר בדרך שונה מהם. ראיתי זאת אצל כמה מחבריי שפשוט "שברו" את הוריהם כאשר סיפרו להם את אשר על ליבם ואת תוכניותיהם לעתיד.
יש להבין, כי הורי הינם בסופו של דבר אנשים תמימי-דרך ופשוטים, המאמינים בלב שלם בדרכם והשקיעו את כל חייהם בגידול ילדים למופת.
מה מצפה לנו בפרקים הבאים של הבלוג?
כאשר יתאפשר לי הדבר, אעלה לבלוג קטעים ממחשבותיי, התובנות החדשות שהגעתי אליהן (אוי, כמה שזה מצלצל גרוע!) והדברים החדשים שלמדתי (ותסמכו עלי, אני לומד עכשיו הרבה... ותעיד חברת על כך חברת "ישראכרט", שבאדיבות הכרטיס שהנפיקה לי אני רוכש ספרים על ימין ועל שמאל, ללא הבחנה...).
הבהרה חשובה:
הבלוג הזה אינו משמש עבורי תחליף לפסיכולוג! אני לא מאלו הכותבים ומקשקשים רק כדי לתת פורקן לליבם הדואב.
ליבי אינו דואב, אך לעומת זאת דעתכם חשובה לי עד מאוד! אנא, שלחו תגובות רציניות ומחכימות.
שלכם,
סנטימנט
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
