יציאתו בשאלה של בחור אחד מבית טוב, אי שם בשנת 2003

מהי ההרגשה לחדול מקיום מצוות לאחר שנים רבות של קיום אורח חיים דתי? ומה ההרגשה כשעוברים בפעם הראשונה על איסורים שהיו "הטבע השני" שלך במשך כל החיים?

שאלות אלה הפכו היום לרלוונטיות מאוד עבורי. כי היום, כפי שאתם רואים מתאריך ושעת כתיבת פוסט זה, אני מחלל את השבת. בשבתות האחרונות "העזתי" מידי פעם להדליק את האור בשעון כדי לראות מה השעה, או לשחק קצת בפלאפון ליד המיטה. אך היום, כאשר אני יושב מול מחשב דולק ועובד עליו, אני מרגיש שהגבול נחצה סופית.
לא, לא חשבתי שיכה בי ברק כאשר אדליק את המחשב. אך מצד שני, ליבי השמיע פרפורים חלושים ובלתי מוסברים כביכול. שהרי כבר קיבלתי את ההחלטה ואני משוכנע בצדקת דרכי! אבל, כך מסתבר, הרגלים של 22 שנה לא נעלמים ברגע. הוטבע בי אינסטינקט חזק מאוד של סלידה מכל מעשה שיש בו בכדי לעבור על חוקי התורה.

אני מניח, שכמו בכל תחום אחר, הזמן הוא התרופה הטובה ביותר. עם הזמן, ההרגלים הישנים והאמונות התפלות ייעלמו ויפנו מקומם לאורח חיים חדש.

שבת שלום לכולכם,
סנטימנט