אחרי יום וחצי של חגיגות וניצול מירבי של החופש (שבמהלכו גיליתי שיש לי גם מחר חופשת מתכונת..) לא יצא לי להכנס יותר מדי למחשב..
לפני איזה רבע שעה, מתוך הרגל פתחתי את הפייסבוק (היה מרגש- 23 נוטיפיקיישנס 4 אינבוקס ו2 הצעות חברות.. בהחלט מרגש), וכמובן נכנסתי לראות מה יש לבלוגרים חבריי עמי להגיד על יום העצמאות.
אני ,רציתי להגיד שהיה לי מדהים.
בספונטניות, יצאתי עם 3 חברות לפלורנטין, חגנו כל הלילה, אכלנו, רקדנו, ופשוט נהננו מכל רגע.
כשיצאנו מהרחוב שהיה סגור לתנועה, כדי להגיע למונית, הצהרתי שפשוט אין על ישראלים, שישראל פשוט מדהימה ולא הפסקתי להעביר בראשי את הערב המדהים שהיה לנו. אנשים כ"כ חמים , כ"כ שמחים. פשוט נשביתי בקסמיי מדינתנו.
בהמשך לסיפורנו, אני נכנסת לקרוא על חוויות מענינות, מציצה בהמלצת העורכים, ומופתעת לראות כותרות זועמות ושונאות, תיסכול של אנשים והאמת שדי התעצבנתי.
אולי יותר התבאסתי, מהרגשת התמימות שנפלה עליי; מה רק אני נהניתי, קצת מוסיקה וכמה עשרות אנשים חוגגים משפיעים עד כדי כך על הדעה שלי?
ואז נגעתי להבנה,שפשוט צריך להפריד- כשרוצים לבקר את המדינה ואת מצבה העגום בתחומים מסוימים, אפשר, ויש על מה.
אבל יום העצמאות, נו באמת, אתם חושבים שזה הזמן ? שכל עם ישראל יוצא לחגוג, ארועים פתוחים בכל עיר שגם בנאדם חסר בית ומשפחה, יוכל להצטרף לשמחה ואף אחד לא יבחין.
כולם רוקדים, כולם שמחים, אפשר אפילו לחשוב, שלכמה שעות בודדות , כולם שווים.
ברור לי שלא לכל אדם אין את אותן אפשרויות פתוחות בחיים, ושלא כל ילד יכול לשבת עם המחשב שלו במיטה, לפני שהוא הולך לישון ולהעביר ביקורת על המדינה, ועל מי שמעביר ביקורת על המדינה.. אבל דווקא בחגים ובשמחות, לא שופטים אף אחד, לא מבקרים אף אחד..
אני פשוט לא מאמינה שביקורתיות כזאת קשה, והתעלמות מהפרטים החיוביים תביא את החברה שלנו למקום יותר טוב.
בקיצור, תצאו, תחגגו, ותעשו כמה כיף שרק תוכלו. וכשאפשר לעזור למישהו, תעשו את זה! בלי לחשוב יותר מדי, תחושת הסיפוק שתהיה לכם תהיה שווה כל מאמץ.
אולי ככה, במקום לכעוס על החברה הישראלית, נוכל באמת לשנות משהו. לא מרגשות אשם ומ[סליחה]פלצנות. אלא מדאגה לחברה אותה אנו כ"כ אוהבים, ומאהבת האדם, ואכפתיות.
חג שמח!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
