באמת שאני מאמינה בעצמי, באמת שאני יודעת שכל דבר שמספיק חשוב לי אוכל להשיג,
אבל לפעמים אני צריכה איזה חיזוק חיובי, איזה תזכורת שאני באמת מסוגלת לעמוד במטרות שאני מציבה לעצמי.
אני לא בי"ס בשביל תעודת בגרות, ואני לא בבי"ס בשביל לספק את ההורים שלי, את המורה שלי, או שר החינוך.
אני הולת כל בוקר לבי"ס כי אני נהנית, אני מוצאת את הכיף שלי בלשבת עם חברים בחוץ, או לשבת בכיתה וללמוד.
זה לא שאני באמת משקיעה בלימודים- עושה שיעורים, מתכוננת למבחנים מכינה עבודות וכו'..
אני פשוט נהנית לי מהזמן הזה שניתן לי במתנה.
זמן להתרכז בעצמי, ולפתח דעות משלי, לצבור ידע, ולנסות להפוך את עצמי לבן אדם הכי טוב שאני יכולה לדמיין.
כמה שאני אומרת את זה, קשה לי להאמין לעצמי, אבל אם כל המבוכה שבעניין- אני נהנית ללמוד, אני באמת באמת נהנית מזה.
אני בעיקר נהנית להרגיש שהלמידה היא בעצם להשקיע זמן בעצמי ולהשקיע זמן בלפתוח לעצמי עוד אפשרויות ותחומים בהם אוכל להתעסק בעתיד..
אז אחרי יום של חרישה מוצלחת ביותר להיסטוריה (אני באמת לא מבינה מי חשב שמוח אנושי יכול לקלוט כל כך הרבה חומר), בלי סבל ובלי מירמור, אני באמת יכולה להאמין לעצמי.
אני באמת יכולה להציב מטרות, ואם הן באמת חשובות לי - להצליח ולהגשים אותם.
ואם אני יכולה, כל אחד יכול!!
עצוב לומר , אבל אני מחכה לעוד יום מוצלח של חרישה.
תאמינו בעצמכם!!!!!! :)
לילה טוב חברים ..